סליחה, פשטנו את הרגל (וזו רק ההתחלה)

חברת ספין תקשורת, העוסקת בין השאר בייעוץ תקשורתי לוועדי עובדים, מצאה לוועדי העובדים של הבנקים גימיק מעניין לקמפיין נגד יישום הרפורמה במערכת הבנקאות: מודעות בעיתונים שניתן לראות בהן שלט על דלת ועליו הכתוב "סליחה, פשטנו את הרגל". הכוונה היא לחברות הברוקרים הפרטיות, האמורות להחליף את הבנקים בניהול קרנות הנאמנות וקופות הגמל.



עדיין לא ברור אם הגימיק של ספין עובד. יש הטוענים כי הוא דווקא העלה את המודעות לאפשרות של הוצאת הכסף מהבנק ותרם לזרימת הכספים המוגברת לברוקרים הפרטיים. ובכל אופן, האפשרות שברוקר גדול יפשוט את הרגל ויברח עם כספי לקוחותיו קיימת תמיד, אבל היא נמוכה מאחר שגם הכספים של תיקי השקעות המנוהלים על ידי הברוקרים מופקדים בבנק.



ואם כבר עוסקים בסליחות, הראשונים שצריכים להתייצב ולבקש אותן הם הבנקאים עצמם. לטובת מי שרק באחרונה החל להתעניין בבנקים ובכספים, הנה כמה סליחות שעדיין לא שמענו מהבנקאים על אף שהן מתבקשות.



1. סליחה, פשטנו את הרגל לפני 22 שנה ואנחנו מסרבים להפיק לקחים עד היום. ב-83' קרסו כל הבנקים בישראל, הבורסה נסגרה, והמסחר במניות הבנקים הופסק. הממשלה נאלצה לרכוש את מניות הבנקים תמורת מיליארדי דולרים לאחר תקופה ארוכה שבה ניפחו הבנקים את מניותיהם וויסתו אותן. אלמלא השתמשה הממשלה בכספי משלם המסים, היו רוב הבנקים בישראל מגיעים למצב של חדלות פירעון. כל מנהלי הבנקים הורשעו בבית משפט העליון בשרשרת עבירות פליליות חמורות בגין הוויסות ההוא.



2. סליחה, עשור לאחר ויסות המניות הבנקאיות חזרנו על התרגיל בשיטה חדשה. דחפנו ללקוחות שלנו אשראים בהיקף של מיליארדי שקלים לרכישתן של קרנות נאמנות שלנו. את רוב האשראי דחפנו ללקוחות חודשים ספורים לפני המפולת הגדולה. הצלחנו למנוע הקמה של ועדת חקירה לבדיקת חלקנו במפולת הזאת, אבל הלקוחות שלנו, שקנו בשלהי 93' קרנות, עדיין מלקקים את פצעיהם.



3. סליחה, המבנה הריכוזי של תעשיית קופות הגמל הבנקאיות שבשליטתנו גרם בקיץ 96' מפולת בשוק איגרות החוב הממשלתי והפסדי עתק למשקיעים בקופות. בנק ישראל נאלץ להתערב ולרכוש איגרות חוב בשוק כדי למנוע משבר חריף יותר. המפולת הוכיחה אז, כי שוק קופות הגמל הבנקאיות ריכוזי ואין בו מספיק שחקנים. לא עשינו כלום כדי לפתור את הריכוזיות הזאת.



4. סליחה, אבל בסוף שנות ה-90 שוב חזרנו לחלק אשראים בהיקפי עתק - והפעם לאנשי עסקים וחברות, לעסקות ממונפות ולמימון מיזמי היי טק מסוכנים. נתנו את האשראים האלה במרווחי ריבית אפסיים, שלא שיקפו את הסיכון האדיר בתיק האשראי; נתנו אשראים על בסיס שווי המניות וגודל החלומות ולא על בסיס תזרימי מזומנים. ובקיצור, נכשלנו בעבודה הבסיסית ביותר של הבנקאי. עד היום איש אצלנו לא יכול להסביר מדוע הועמדו אשראים במיליארדים לחברות כמו לומניס, טאואר, גילת, גבור ספורט של גיל ואלדר וגם פלד גבעוני. אף אחד מהמעורבים במתן האשראי הזה לא שילם את המחיר.



5. סליחה, אבל אשראי מפוקפק מהסוג שהזכרנו בסעיף הקודם כמעט שהביא לפשיטת רגל של בנק קונטיננטל. הבנק מחק בתוך שנה יותר מ-100 מיליון שקל מהונו העצמי, ובנק הפועלים נאלץ לרכוש אותו במהירות כדי להרגיע את המפקידים והרגולטורים. עד היום לא פירסמנו את הדו"ח הפנימי שמסביר כיצד הבנק העמיד אשראי של 190 מיליון שקל לקבוצת החברות של פלד וגבעוני.



6. סליחה, בסוף 2002 עלה חשש כבד ליציבות של כולנו בעקבות המשבר המתמשך במשק וריכוזיות האשראי האדירה שלנו. נגיד בנק ישראל נאלץ להתריע כי האפשרות שבנק גדול ייפול אינה מופרכת והמניות של הבנקים שלנו נסחרו בבורסה במחצית מההון העצמי. אלמלא מהפך חד במשק קשה לדעת כיצד זה היה מסתיים. כיום כבר ברורה לכולם הסכנה האדירה הגלומה במבנה של מערכת הבנקאות ליציבות הפיננסית של המשק.



7. סליחה, אבל כאשר המפקח על הבנקים הורה לנו בקיץ 2001 להגדיל את ההפרשות לחובות מסופקים כדי לעצור את הגידול באשראי ולהכין כריות ביטחון גדולות יותר למקרה של הרעה במצב המשק לעגנו לו. אמרנו שהוא לא מבין כלום והוא מנותק מהמשק. ניהלנו נגדו מאבק כי חרדנו לבונוסים שלנו. אחרי חצי שנה התברר שאנחנו חיינו על ענן, מנותקים מהמציאות העסקית, והתחלנו להעלות את קצב ההפרשות לחובות מסופקים במהירות.



8. סליחה, אבל במשך שנים רבות דחפנו את הלקוחות שלנו לבחור קרנות נאמנות וקופות גמל מסוימות רק משום שהן שייכות לנו, אבל רימינו את הלקוחות וקראנו לאיש בסניף "יועץ" במקום "משווק". התוצאה היתה ש-80% עד 90% מנכסי הלקוחות שלנו היו תמיד מושקעים בקרנות שבניהולנו ולא בקרנות הטובות ביותר.



רק כאשר החלה חקירה של רשות לניירות ערך, ומנכ"לית בנק לאומי גליה מאור זומנה לחקירה, התחלנו לשוות לייעוץ שלנו אופי אובייקטיווי יותר. לפתע החלו לזרום מיליארדי שקלים לקרנות נאמנות ולברוקרים פרטיים.



9. סליחה, אנחנו אמנם מקבלים משכורות של מיליוני שקלים בשנה ונחשבים מנהלים גאונים, אבל על רמת השכר והיקף כוח האדם בבנקים שלנו אנחנו לא מצליחים להשתלט. גם בתקופת המשבר הכלכלי, שכל החברות במשק ניצלו להפחתת שכר והתייעלות, אצלנו המשיכו הוצאות השכר לגדול. התוצאה היא שלמרות המבנה הדואופוליסטי של המערכת והגאות בשווקים הפיננסיים, אנחנו עדיין מציגים רווחיות נמוכה בהשוואה לבנקים בעולם.



10. סליחה, כל המחדלים האלה לא מעניינים אותנו כקליפת השום. אנחנו נמשיך להיאבק באלימות, ובכל דרך שאנחנו מכירים, כדי לנסות ולטרפד את היוזמה הרצינית הראשונה של הממשלה להקטין את הריכוזיות האדירה במערכת הבנקאות ובשוק ההון. תסלחו לנו, זה אצלנו עמוק ב-DNA. אנחנו עדיין רואים עצמנו כשני בנקים שיש להם מדינה.