טל חושש ליציבות הבנקים; שוקל להחמיר דרישות ההון שלהם

מאת עמית שרביט

המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יצחק טל, שוקל להעלות את יחס הלימות ההון הנדרש מהבנקים. יחס הלימות ההון הוא מעין "כרית ביטחון" שהבנקים נדרשים לשמור עליה כדי להבטיח את יציבותם. יחס הלימות ההון הנדרש מהבנקים הוא כיום 9%, לאחר שטל העלה לפני שלוש שנים את השיעור מ-8% ל-9%.

העלאה נוספת של יחס הלימות ההון תחייב את מרבית הבנקים לגייס הון, או לחלופין להגביל את שיעור הצמיחה השנתי שלהם, זאת מאחר שמרבית הבנקים בישראל קרובים לגבול ה-9%.

יחס הלימות ההון מחושב כיחס שבין ההון העצמי של הבנק לרכיבי הסיכון שלו (בעיקר אשראים). ככל שהיחס גבוה יותר, הבנקים יכולים להעמיד פחות אשראים להון עצמי נתון.

מכאן, שהעלאת יחס הלימות ההון מגבילה מאוד את יכולתם של הבנקים להעמיד אשראים נוספים ופוגעת בשיעור הצמיחה שלהם. הדרך היחידה להתגבר על כך היא להגדיל את ההון באמצעות גיוסים. ההערכה היא כי הגדלת יחס הלימות ההון תחייב את מרבית הבנקים לגייס עוד עשרות מיליוני שקלים, בהנחה שירצו לשמור על רכיבי הסיכון בתיק האשראי שלהם. לחלופין, ייאלצו הבנקים להקטין את החשיפה לענפים מסוימים בעת מתן אשראי.

טל הביע אי שביעות רצון משיעור הלימות ההון עליו שומרים הבנקים בישראל. לדבריו, במדינות המפותחות (OECD) נהוג יחס הון נמוך יותר של 8%, אך הבנקים שומרים על יחס מינימלי גבוה יותר של 10%-11%. בישראל המצב שונה. בעוד שיחס ההון שנקבע גבוה יותר, הבנקים מחזיקים יחס הון הקרוב למגבלה - 9.5%-10% בממוצע.

כך, למשל, בבנק הפועלים יחס ההון לרכיבי סיכון ברבעון הראשון של 2001 הגיע ל-9.09%, בהשוואה ל-9.19% בסוף 2000. בסוף 99' הגיע יחס ההון לרכיבי סיכון לשיעור של 9.06%, לעומת 8.74% בסוף 98'.

להערכת טל, יחס הלימות ההון הנשמר בפועל על ידי הבנקים בישראל הוא נמוך מדי, ולכן הסיכון הכרוך בפעילותם גבוה מדי. זוהי הסיבה שבגללה הוא שוקל להעלות שוב את רף הלימות ההון.

ועדת בזל, ועדה בינלאומית הקובעת את הסטנדרטים המקובלים בתחום הבנקאות בעולם, קבעה את יחס הלימות ההון הנדרש על 8%. בימים אלה בוחנת הוועדה מחדש את שיעור הלימות ההון הנדרש. טל אמר כי הוא מחכה לפרסום המלצות ועדת בזל, האמורות להחליף את הוראות הוועדה מ-88'. לדבריו, "אין טעם לצאת בהצהרות לפני שמקבלים את ההמלצות הסופיות".

יש כמה סיבות בעטיין הבנקים בישראל שומרים על יחס הלימות הון של עד 10% בלבד; סיבה אחת היא שהבנקים נוקטים מדיניות של חלוקת דיווידנדים אגרסיווית, הפוגעת ביחס ההון שלהם. סיבה אחרת היא מגמה של הטבות הנגזרות מהרווח הנקי ומהתשואה על ההון שמציג הבנק. הון נמוך יותר מגדיל את התשואה על ההון, ופוגע ביחס ההון הנדרש.