מנכ"ל חברה לעמילות מכס לביהמ"ש: "הגניבה מלקוחות קטנים היתה נורמה"

מאת נאווה הורוביץ באחד מימי יוני 98' לא היתה יכולה רו"ח תמר עובדיה להסתיר את התרגשותה: היה זה כשביקרה במשרדו של עמיל המכס זהבי גולדמן, מבעלי חברת מולטי מודלים סחר ושירותי מכס. עובדיה גילתה לגולדמן כי חשפה אי-התאמות בספרי החברה. בדיקתה עוררה חשד כי מנכ"ל החברה, שמעון מואטי, שלח יד בכספי החברה. בדיקתה העלתה כי מואטי חשוד בגניבת כספים בתקופה שבין סוף 95' לבין סוף 97'.

בעת שנערכה הביקורת על ידי עובדיה, היה מואטי מנהל ובעלים של חברה לעמילות מכס מתחרה: יוניטרייד ליין שילוח ועמילות מכס. שותפו בחברה החדשה היה יעקב הדר, שותפו בעבר של גולדמן בחברת מולטי מודלים.

תחילה, ניסה גולדמן להציל את כספי החברה בדרך של משא ומתן עם מואטי. לדברי גולדמן, הוא לא רצה לתבוע את מואטי בבית המשפט כדי לא "לשפוך את דמו". כעבור שבועיים של המתנה החליט גולדמן, באין מוצא, להגיש תלונה במשטרה נגד מואטי. וזאת, לאחר שקיבל איום מצדו של מואטי שלא יפנה למשטרה.

השבוע, באולמו של שופט בית משפט השלום בתל אביב, דוד רוזן, הורשע מואטי, בן 38, בגניבת 565 אלף שקל מכספי החברה. הנאשם הורשע בעבירות של גניבה ממעביד, זיוף ומרמה. השופט רוזן, שופט עטור כישרון תיאורי, תיאר את הנאשם בקווים קודרים. הנאשם נכשל בניסיונו להכתים את בעל החברה ואת רו"ח שלה. גרסתו של הנאשם, לפיה כי הכספים שנטל לרשותו היו ברשות על פי הסכם עם גולדמן ובידיעת רו"ח עובדיה - הופרכה.

גרסת הנאשם, שעליו הגן עו"ד ישראל כלוף, היתה כי בחברה שלטה "נורמה עסקית" של גניבת כספי לקוחות. לדבריו, היה לו הסכם בעל פה עם גולדמן לגנוב את כספי הלקוחות. לדבריו, גנבה החברה במשך שנים, מיליוני שקלים. "הוא הסביר לי", העיד הנאשם והתכוון לגולדמן, "שאת כספי הלקוחות הקטנים אפשר להעביר אלי בצורת זיכוי, וכן הוא מגן על עצמו מבחינת המיסוי".

בתשובה לשאלת התובעת עו"ד נאווה הורוביץ האם הוא מבין היום שזו היתה גניבה, השיב הנאשם: "לא גנבתי. שום דבר לא שולשל לכיסי. כל דבר נעשה באישור רו"ח". השופט: "היום אתה מבין שאתה וגולדמן גנבתם מיליוני שקלים, ואתה שילשלת יותר מ-540 אלף שקל?" הנאשם: "היום הבנתי שהדרך המוזרה שהוא (גולדמן) התנהג היא לא חוקית". השופט כתב כי הנאשם ידע כי רו"ח עובדיה היא עדה אובייקטיווית היודעת היטב את מקצועה. "הנאשם לא יכול היה לעדות זו המסבכת אותו עד צוואר. במצוקתו ביקש לזרוק בוץ לעברה, ובפעולת בומרנג חזר הבוץ, מעשה ידיו, וכיסה אותו עצמו".

פרק נכבד בהכרעת הדין המרשיעה עוסק בריסוק גרסת הנאשם ביחס לטענתו של הנאשם כי הגיע ל"הסכם בעל פה" עם גולדמן הנוגע לגניבת כספי הלקוחות הקטנים. בפתח קביעתו כתב השופט כי הסכם זה, כשלעצמו, נראה תלוש מן המציאות. השופט מביע תמיהה על כך, שבעל חברה מסכם עם עובד בכיר בחברה, בעל פה, לפיו זה יטול עשרות אלפי שקלים על פי בחירתו ויוזמתו. "בעל חברה אינו קובע גדרות וגבולות להסכם. הסכם שכזה יכול להסכים רק ערל ראש, וחסר תבונות לחלוטין. לא זה האיש זהבי (גולדמן)", לשון השופט.

גולדמן הדגים את יחסי האמון ששררו בינו לבין שותפו לשעבר הדר, עד שזה האחרון עזב את החברה והקים, מאחורי גבו, חברה מתחרה בשותפות עם הנאשם. גולדמן העיד כי בחוזה הקמת החברה יש סעיף מרכזי, סעיף יושר, הקובע כי אם מתגלה אי יושר בין אחד משני השותפים, מניות האחד עוברות לשני. השופט תמה "למה צריך היה זהבי להעשיר את קופת הנאשם - ללא ידיעת הדר, שותף שהיה לו חבר ורע... ולהסתכן באיבוד חלקו בחברות שבנה בעשר אצבעות?".

בעדותו סיפר הנאשם שהגיע לחברה כשהיה בן 24 ואלו הן הנורמות העסקיות שלמד. "היום אני יודע שזו חברה סיציליאנית, מאפיה, סרט".

תובעת: "אף אחד שעבד תחת מאפיה לא בא לבית המשפט וטוען שזו נורמה עסקית. אתה אומר שעבדת עם חבורת גנבים שגנבו מהלקוחות שלהם, קיימו מערכת חשבונאות כפולה ואתה הבנת שזו נורמה עסקית?" נאשם: "אתה נולד לתוך משהו. אתה יודע שכך עובדים על החברות".

השופט מציין שאמירתו של הנאשם ביחס ל"נורמה העסקית" שימשה הסבר לגניבות רק בחלק מהמקרים, שכן סכומים נכבדים ביותר נמשכו על ידי הנאשם לקופתו הפרטית, גם מכספי החברה. "אני לא טענתי שרק מכספים של לקוחות לקחתי. אני לקחתי גם מהכנסות שוטפות של החברה כדי לכסות את ההסכם שלי", העיד הנאשם.

השופט קבע בממצאיו כי הנאשם מודה, למעשה, בפה מלא כי לקח מהכנסות החברה לא בגלל "נורמה עסקית" כזו או אחרת אלא "בגלל נורמה ערכית שלו, למלא תשוקתו שלו: חלוקה בהכנסות החברה בה מצא את פרסנתו כאשר חילק לעצמו מכספיה". השופט הוסיף כי דבריו של הנאשם בבית המשפט "הם קש וגבבה". גזר הדין ינתן במועד אחר.