יד ימינו של גרגורי לרנר נתבע על "עקיצת" מרכז השקעות בעשרות מיליוני שקלים

"מצגי שווא שקריים, "מניפולציות", "שימוש באמצעים פסולים", "תרמית והונאה", "אחיזת עיניים" - כך מכונות פעולותיו של עו"ד שמואל קמחי, לשעבר יד ימינו של גרגורי לרנר, בתביעה בסך 34 מיליון שקל לפירוק חברת טקסטיל שעמד בראשה.



התביעה שהוגשה נגד קמחי באמצעות מפרק החברה, רו"ח צבי איציק ממשרד יהודה ברלב ושות', מגיעה שבועות אחדים לאחר שקמחי הורשע בשורת עבירות מרמה בפרשת גרגורי לרנר. בין השאר, הוא הורשע על ניסיונותיו הבלתי פוסקים להקים בישראל בנק ישראלי-רוסי שבאמצעותו יבצע לרנר פעולות בלתי חוקיות.



קמחי, כך נטען, רכש חברות מדף הרשומות במקומות שונים בעולם, כאשר הוא יודע שהן עוסקות בפעילות כוזבת ולא עומד מאחוריהן תוכן כלכלי של ממש. חברות אלה הוצגו כאמיתיות, על אף שתוכנן הסתכם בהעברות כספים בלתי חוקיות, במטרה להלבין בישראל כספים שהושגו בחוץ לארץ בדרכים לא כשרות. שופטת השלום בתל אביב, זיוה הדסי-הרמן, הרשיעה את קמחי במרבית האישומים, בהם קבלת חצי מיליון דולר מלרנר והעלמתם מרשויות המס.



אלא שכל פרשת לרנר מתברר אינה קשורה לתביעה שהגיש רו"ח איציק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, באמצעות עו"ד יוסף מוסרי. למעשה מדובר בפרשה שונה לחלוטין שבמרכזה טענות להונאת ענק של מרכז ההשקעות.



לפי הנטען בתביעה, במשך 92' הוקמה חברת אריהנט טקסטיל בע"מ. הכוונה כלפי חוץ היתה להקים מפעל לייצור הלבשה עליונה בבאר שבע. החברה הבינלאומית דיפאק החזיקה ב-99 מתוך 100 המניות, ואילו עו"ד יצחק קמחי, בנו של קמחי, החזיק במניה בודדת.



כדי להגשים את החזון, כך נטען, הגיש קמחי למדינה בקשה לאישור תוכנית השקעות בהיקף של 27 מיליון שקל, בכסות החוק לעידוד השקעות הון. התנאי הבסיסי להשגת ההלוואה היתה חתימה של משרד רואי החשבון גיא, יהב, אודם, גינזבורג ושות' על כתב התחייבות ועל הסכם הלוואה בערבות בין הבנק המלווה לחברה.



מהתביעה עולה כי בתוך זמן קצר מחתימת רואי החשבון התקבל ממרכז ההשקעות האישור המיוחל. כלומר, החברה קיבלה את התואר "מפעל מאושר" והיה בידה להשיג את ההלוואות של המדינה.



מהתביעה עולה כי דיפאק ניהלה את החברה ממקומות שונים בעולם, כמו: הודו, ארצות הברית ואנגליה. ואילו קמחי חבש לפחות שני כובעים: הן המנהל הפורמלי של החברה והן היועץ המשפטי שלה.



לטענת המפרק, כל תכלית החברה היתה להפיק רווח אישי לקמחי, תוך שהמייסדים "מערימים על שלטונות מדינת ישראל, נהנים ומנצלים עד תום התנהגות רשלנית והפרת כל חובות זהירות של הנתבעים". קמחי היה אמור לפקח על כך שהחברה עומדת בתנאי האישור של המדינה. לדעת רו"ח איציק, הכשל העיקרי בהתנהגותו של קמחי היה שלא העביר דיווחים עסקיים למרכז ההשקעות של חברת דיפאק, ששלטה, כאמור, בחברת הטקסטיל החדשה.



כך, למשל, העביר קמחי דיווח לא מבוסס למרכז ההשקעות, אשר הביא לשינוי בהרכב הבעלות בחברה באופן שאחזקות החברות ירדו ל-75%. במקרה אחר, בעזרת מסמך הנושא את חתימתו, העביר קמחי 733,850 מניות לסימון שלסקי (5% מהון המניות של החברה). בכך נטען בתביעה, ביצע קמחי העברת מניות באורח פיקטיווי, במטרה להראות כאילו בוצעו השקעות בחברה. וכל זאת, כדי להוכיח תנועה כלכלית ולהוציא את כספי ההלוואות מהמדינה.



יש לציין כי מפעל הטקסטיל עצמו אכן הוקם. בעזרת כמה מכונות משומשות בתוך מבנה מהוגן ומרשים ייצרו בגדים בכמויות לא גדולות ושיווקו אותם בחו"ל. בסוף שנות ה-90, כך מפורט בתביעה, שיעבד קמחי יותר מ-4 מיליון מניות של החברה לתאגיד הרשום בפנמה, בתמורה להלוואה של חצי מיליון דולר. "אקט של אחיזת עיניים נוספת, לכאורה, במצגי שווא כוזבים לפיהם עומדים דיפאק ו/או החברה בתנאי כתב האישור", מציין עו"ד מוסרי בתביעה.



בנוסף, תובע המפרק גם את רואי החשבון - נסים גיא, ציון יהב, שלמה אודם, אדוארדו גינזבורג ורונן ספוז'ניקוב - באופן אישי. יצוין כי מתוך סכום התביעה, חייבת החברה 32 מיליון שקל לבנק דיסקונט, כאשר המדינה ערבה על 18 מיליון שקל מתוכם. כתב ההגנה עדיין לא הוגש.