מי ינתח את המנתחים?

מאת חיים הנדוורקר

ניו יורק. פעם, בימים הטובים של וול סטריט, נענו האנליסטים בהתלהבות לראיונות, לכתבות שער ולהופעות בטלוויזיה. כיום, רבים מהם נכנסים למגננה.

בשבוע שעבר החלה תת ועדה של הקונגרס בראשות ריצ'רד בייקר לדון בהתנהגותם של האנליסטים בוול סטריט בימי הבועה העליזים. שני הכוכבים הגדולים של עידן האינטרנט, מרי מיקר ממורגן סטנלי והנרי בלודג'ט ממריל לינץ, הוזמנו להופיע בפני הוועדה. שניהם סירבו, והם לא היחידים. לא נמצא אף לא אנליסט אחד שהיה מוכן לבוא ולהעיד בפני הוועדה.

במקום זאת נשלח מארק לקריץ, נציג "אגודת תעשיית שוק ההון", הארגון המקצועי של עובדי וול סטריט. במושגים של ישראל זה כמו לשלוח את נציג ההסתדרות. לקריץ הוא זה שיענה לשאלות בשם כל האנליסטים - פתרון לגמרי לא רע מבחינתם של אנשי וול סטריט. לצדו שמעו חברי הוועדה דעות ממנהלי כספים וחברות המתמחות במחקר על פעילותה של וול סטריט.

האנליסטית מרי מיקר הדיון בקונגרס מתקיים כאשר המתקפה על האנליסטים נמשכת בכלי התקשורת. כך למשל פירסם בשבוע שעבר "וול סטריט ג'ורנל" כתבה גדולה על הנרי בלודג'ט, אנליסט האינטרנט של מריל לינץ', שקיבל ב-2000 חבילת שכר של 5 מיליון דולר. בין השאר מסופר על מניה בשם גוטו.קום, אשר בלודג'ט הביע דעה חיובית עליה ונתן לה המלצת "צבור". החברה עמדה לפני הנפקה ובסופו של דבר החליטה לבחור בקרדי סוויס פירסט בוסטון כחתם המוביל. במלים אחרות: הנתח העיקרי מעמלות ההנפקה ייכנס לכיסם של בנקאי ההשקעות והאנליסטים של קרדי סוויס. כמה שעות לאחר מכן הוריד בלודג'ט את ההמלצה שלו על המניה ל"נייטרלי".

מריל לינץ טענה בתגובה כי בלודג'ט לא ידע שבית ההשקעות רצה לשמש כחתם המוביל בהנפקתה של גוטו.קום כאשר פירסם את הדו"ח שלו. בלודג'ט, שאף פעם לא היתה לו בעיה להתראיין בכלי התקשורת, לא קיבל ממריל לינץ היתר להגיב בעניין.

לאור גל הביקורת כלפי מוסד האנליסטים בוול סטריט, ולקראת הדיונים בקונגרס החליטה אגודת תעשיית שוק ההון לצאת בסדרה של כללים אתיים שיסדירו את עבודתם של האנליסטים.

אתיקה במבחן

בין השאר קובעים הכללים כי אנשי מחלקת המחקר לא יהיו כפופים בכל דרך שהיא למחלקת בנקאות ההשקעות ולכל גורם בבית ההשקעות שיש לו מוטיווציה עסקית. על האנליסטים לחשוף אם יש להם אינטרסים במניה אותה הם מסקרים. כמו כן, המשכורת והבונוס שהאנליסט יקבל לא יהיו קשורים בצורה ישירה לעסקת בנקאות השקעות ספציפית, מסחר במניות או עמלות מניהול נכסים כספיים.

המעניין הוא שהכללים שאומצו הם בעצם הכללים שוול סטריט אמורה לנהוג לפיהם פחות או יותר גם כיום. לדברי אחד מחברי ועדת הקונגרס, הבעיה הגדולה של הכללים היא שאין מנגנון לאכיפתם, ובמצב הנוכחי בתי ההשקעות יכולים להמשיך לעשות ככל העולה על רוחם. בימים אלה, כאשר שוק המניות בצרות, זה הזמן שבו אנליסט טוב יכול להוכיח את עצמו.

זה הזמן שבו הוא יכול להפנות זרקור לחברה שיש לה סיכוי טוב להצליח או למניה שצריך להיפטר ממנה. מצד שני, זה גם הזמן שבו החברות הציבוריות זקוקות לסיקור של אנליסטים כדי שהציבור הרחב יקבל מידע עליהן וניתוח טוב על מה שהן עושות. זו התיאוריה. ואולם, על פי "וול סטריט ג'ורנל" חלה בתקופה האחרונה ירידה משמעותית בסיקור חברות על ידי אנליסטים.

חברות שהוגדרו בשיאן כ"קנייה חזקה", ננטשו על ידי האנליסטים כשהמניה התרסקה. הפסקת הסיקור נעשית בדרך כלל בקול ענות חלושה. איש אינו מודיע שבית השקעות או אנליסט מפסיק לסקר חברה. הסיקור פשוט מסתיים.

מספר האנליסטים המסקרים מניות טכנולוגיה קטן

על פי מרקט-פרפורם.קום, אתר אינטרנט העוקב אחר ההמלצות בוול סטריט, אנליסטים הפסיקו לסקר 81 חברות מתחילת 2001. במקרים רבים חברות גילו כי שניים-שלושה אנליסטים הפסיקו לסקר אותן, ולפעמים זה אומר שמחצית מהסיקור נעלמה.

גם מספר האנליסטים המסקרים מניות טכנולוגיה הולך וקטן. בתחילת 2001 סיקרו 747 אנליסטים את התחום. כעת יש רק 690 אנליסטים. אחד מהמקרים בהם בתי השקעות מפסיקים סיקור של חברות הוא כאשר אנליסט מפוטר. בדרך הזאת, כל החברות שהיו מסוקרות אינן מקבלות עוד סיקור.

מדוע זה קורה? התשובה נעוצה באותה חומה סינית מפורסמת שלא קיימת למעשה בוול סטריט, בין מחלקת בנקאות ההשקעות לבין מחלקת המחקר. כאשר בתי השקעות מנפיקים חברות בבורסה הם מעניקים להן כתשורה "מחקר". זה חלק מכללי המשחק - תנפיק אצלי ותקבל "מחקר". מחקר זה הוא בדרך כלל חיובי; גם אם החברה נתונה בצרה, הרי שהאנליסטים ינהגו בה בכפפות של משי. הסיבה לכך היא שהאנליסט רוצה שבית ההשקעות ימשיך לקבל עבודת חיתום מהחברה. האנליסט עצמו יקבל בונוס נאה על ההנפקה. יש אנליסטים שיסקרו גם חברות לא מונפקות. אבל כמעט כולם יעשו זאת מתוך תקווה שהחברה המסוקרת תביא ביזנס.

הבעיה היא שכיום כמעט אין הנפקות בוול סטריט. כלומר שמקור הכנסה חשוב של בתי ההשקעות נסתם. וכשאין הנפקות, אין שום סיבה שבתי ההשקעות יעניקו מחקר בחינם. הסיבה היחידה להמשיך ולתת מחקר גם בימים קשים כאלה היא ההנחה שבעתיד החברות האלה ינפיקו פעם נוספת. ואולם כאשר בית ההשקעות מגיע למסקנה שאין סיכוי לביזנס מהחברה אז האנליסט סוגר את הבסטה.

המצב הנוכחי מביא את בתי ההשקעות לגלי פיטורים ולקיצוצים. עד כמה המצב לא טוב כיום אפשר ללמוד ממה שקרה בבנק השקעות סלומון סמית ברני, הפועל כעת תחת המטריה של סיטיגרופ. אנשי סלומון התרגלו, כמו מרבית בתי ההשקעות של וול סטריט, לחשבון הוצאות מנופח. לימוזינות, טיסות במחלקת עסקים, ארוחות במסעדות הטובות והיקרות ביותר. אבל כאשר חותכים - אז חותכים. על פי "ניו יורק פוסט", עובדי סלומון סמית בארני לא יוכלו יותר להשתמש בשירותי המודיעין 411 (המקביל ל-144 בישראל). אם מישהו מחפש מספר טלפון, שיסתכל בספר הטלפונים או באינטרנט. ברוקר אחד התלונן: בשנה שעברה הכנסתי לחברה 3 מיליון דולר, ועכשיו אני לא יכול להתקשר למודיעין כדי לקבל מספר טלפון?". ברוקר אחר תהה האם גם סנדי וייל, מנכ"ל סיטיגרופ, לקח ברצינות