הפרקליטות מערערת על גזר דינם של איינהורן ובאן: מבקשת מאסר בפועל וקנס כספי גבוה

פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), אלה רובינק, הגישה היום לביהמ"ש המחוזי בתל אביב הודעת ערעור על גזר הדין שניתן ע"י שופטת ביהמ"ש השלום בתל אביב, יהודית אמסטרדם, במסגרת הרשעתם של בני איינהורן ודוד באן.

כזכור, השניים הורשעו בשיבוש הליכי חקירה במשפטם של אילון צברי, סמנכ"ל גמולות לשעבר, ויורם נגלר, לשעבר מנכ"ל בחברת דברת-שרם, המואשמים בהרצת מניות.

ביהמ"ש השלום בתל אביב גזר על המשנה לנשיא דסק"ש , בני איינהורן, 12 חודשי מאסר על תנאי ו-420 אלף שקל קנס, בעוד שעל איש העסקים דוד באן נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס גבוה יותר, בסך 925 אלף שקל.

השופטת קבעה בגזר הדין כי הנאשמים לא הורשעו בעבירות כלכליות, אלא בשיבוש הליכי חקירה, בכוונה להסתיר את מעורבותו של יורם נגלר בפעילות הרצת המניות של ה"חבורה", שבוצעו בחשבונות הכיסוי שפתחו השניים.

לנוכח זאת, בשוקלה את חומרת העבירה לעומת עינוי הדין שעברו הנאשמים בהליך הפלילי כנגדם (שנמשך מאז חקירתם ברשות ניירות ערך כ-7 שנים - א.ה), ולנוכח ההלכה שעולה מגזרי דין בעבירות דומות, היא אינה מטילה על הנאשמים עונש מאסר בפועל.

לעומת זאת, הגיעה השופטת למסקנה כי יש מקום להטיל במקרה זה קנס גבוה בשל טובות ההנאה שהתכוונו הנאשמים להפיק ע"י שיבוש החקירה, וקבעה כי ניתן לעשות שימוש בסעיף 63 לחוק העונשין, המתיר לביהמ"ש להטיל על נאשם קנס פי 4 משוויה של טובת ההנאה שהושגה בעבירה, והטילה על השניים קנס בגובה מחצית טובת ההנאה שצמחה להם מהעבירה.

הפרקליטות: ביהמ"ש התעלם מהנסיבות בהן נעברה העבירה

בערעור טוענת הפרקליטות כי טעה ביהמ"ש בכך שהתעלם בעת גזירת הדין של השניים מחומרת העבירה של שיבוש הליכי חקירה, שהיא עבירה החותרת תחת אושיות המשפט. עוד טוענת הפרקליטות כי ביהמ"ש התעלם מהנסיבות החמורות בהן נעברה העבירה - באחת מפרשות התרמית החמורות והמסועפות שבוצעו ונחשפו בארץ ושנטלו בה חלק פעילים בכירים בשוק ההון.

עוד טוענת הפרקליטות, כי היה על ביהמ"ש לשקול לחומרה את השכלתם של באן ואיינהורן ואת מעמדם ומעורבותם בשוק ההון, וכי פעולותיהם בפתיחת החשבון נעשו מלכתחילה לשם בצע כסף.

הפרקליטות טוענת כי ביהמ"ש לא איזן כהלכה בין רכיבי הענישה השונים ע"י הטלת עונש מאסר בפועל וקנס כספי גבוה ובכך להרתיע עבריינים מלהמשיך ולבצע עבירות המיועדות לסכל חקירות כלכליות.

הפרקליטות אף טוענת כי ביהמ"ש טעה שלא הטיל על השניים קנס גבוה יותר בגובה כל טובת ההנאה שנצמחה להם, והסתפק רק ב50% מהסכומים שהרוויחו השניים. בכך, טוענת הפרקליטות, הפכה העבירה למשתלמת מבחינה כלכלית.

"טעה בית המשפט בכך שהתוצאה המעשית של גזר הדין הינה כי ניטלו מכיסם של המשיבים סכומי כסף לא להם. כיסם לא נפגע, ועל כן מכיל עונשם למעשה מאסר על תנאי בלבד", קובעת הפרקליטות בעניין זה.

לסיום, טוענת הפרקליטות כי ביהמ"ש נתן משקל יתר לטענת עינוי הדין שהעלו השניים. לטענת הפרקליטות מדובר בפרשה שההליכים בה הסתיימו בתוך 5 שנים בלבד, ועינוי הדין שאליו טוענים השניים נגרם בעיקר בעטיים, בעקבות דרך ניהול ההגנה במשפטם, חקירות ממושכות של עדי תביעה ונסיונות להטיל דופי בחוקרי הרשות. כל זאת, טוענת הפרקליטות, הרחיב ללא צורך את הדיון בתיק.

הפרקליטות מוסיפה כי אף אם מצא ביהמ"ש לנכון לקבל את טענת השניים בדבר עינוי דין, הרי אין בה כדי לשלול הטלת עונש מאסר בפועל ולבטל את אפקטיוויות הענישה.

הרקע

בפסק הדין נקבע כי השניים פתחו חשבונות כיסוי על שמם כדי להסתיר את פעילותו הפרטית של יורם נגלר בניירות ערך, באמצעות מתן ייפוי כוח לחברת עוגן השקעות. את פעילות ני"ע ביצע נגלר באמצעות מנהלי חברת עוגן, יעקב רמות ורוני בן דוד, שהפכו מאוחר יותר לעדי מדינה.

לאחר שנפתחה חקירה בעניינו של נגלר ע"י רשות ניירות ערך בחשד להרצת מניות, ביקש נגלר מאיינהורן ובאן לתאם גירסה כוזבת עם רמות ובן דוד, לפיה הם יסתירו את מעורבותו בעניין ויטענו בחקירה, אם יוזמנו, כי הם אלו שפתחו את החשבונות והשקיעו בהם את הכסף.

באן ואיינהורן טענו לכל אורך הדרך כי הם אלו שפתחו את החשבונות המדוברים, וכי כספם שלהם הופקד בחשבונות, והם אלו שזכאים לרווחים שנצברו בחשבונות אלו. אולם מאוחר יותר, בחקירתו ברשות ניירות ערך, הודה נגלר בהרצת המניות באמצעות חשבונות הכיסוי, וגם עדותם של קובי רמות ורוני בן דוד, מנהלי חברת עוגן שביצעו את הפעולות בחשבונות הנ"ל והפכו לעדי מדינה, תמכו בעמדה כי החשבונות הם חשבונות כיסוי שנוהלו עבור נגלר. (ע.פ 70829/01)