מחיקת הענק של נורטל מערערת את חוסנם של נכסי ה"מוניטין" והנכסים ה"לא מוחשיים"

מאת עמי גינזבורג

תחרויות הספורט שכונו "משחקי הרצון הטוב" (Games Goodwill) נולדו בשנות ה-80 ביוזמתו של המיליארדר טד טרנר, מייסד רשת החדשות CNN. הן נולדו בעקבות החרמים ההדדיים שהטילו ארה"ב וברית המועצות על שתי האולימפיאדות במוסקווה (80') ובלוס אנג'לס (84'), שפגעו קשה בספורטאים ובפופולריות של המשחקים האולימפיים.

התחרות שייסד טרנר ושאליה הוזמנו אז ספורטאים מכל העולם, גוועה במהלך שנות ה-90 עם הפשרת היחסים הבין-גושית ועליית קרנן המחודשת של האולימפיאדות. ואולם, גרסה אחרת, גם אם פחות מלהיבה של משחקי Goodwill, ממשיכה עדיין להתקיים במקום אחר ובלתי צפוי - שוק המניות האמריקאי.

את השלכותיהם ההרסניות של משחקי ה-Goodwill הבורסאיים ניתן היה לגלות בסוף השבוע האחרון עם אזהרת הרווח של חברת נורטל הקנדית. נורטל הודיעה כי תמחוק בתום הרבעון השני 12.3 מיליארד דולר מנכסי המוניטין ה"לא מוחשיים" שנכללו במאזן נכסיה לאחר שרכשה חברות טכנולוגיה צעירות במהלך 2000 במחירים מופקעים. נכסים אלו נקראים בשפה החשבונאית Goodwill"" או "מוניטין".

בעקבות מחיקת הענק הזו ועוד אי אלו הפרשות אחרות תדווח נורטל על הפסד של 19.2 מיליארד דולר בתום הרבעון השני. זה יהיה ההפסד הרבעוני השני בגודלו בהיסטוריה לאחר הפסדי הענק שהציגה ג'נרל מוטורס לפני כ-10 שנים.

מהו Goodwill

נכסים לא מוחשיים (Intangible Assets) או מוניטין (Goodwill) נוצרים כשקיים פער בין מחיר הרכישה לבין ה"ערך ההוגן" של החברה(Fair Market Value). הערך ההוגן מיוצג על ידי הנכסים המוחשיים הניתנים לכימות, כגון בניינים, ציוד, מכונות וגם חוזים או זיכיונות. המחיר ברכישה יכול כמובן להיות גבוה יותר. לדוגמה, אם חברה בינלאומית זרה תחליט לרכוש רשת שיווק ישראלית תמורת 300 מיליון דולר, בשעה שהנכסים המוחשיים של הרשת שווים (נניח) 200 מיליון דולר, הרי שההפרש, 100 מיליון דולר, ייוחס ל"מוניטין". הסכום הזה מייצג את כל הנכסים הלא מוחשיים של הרשת, כגון הנאמנות של הלקוחות או המומחיות והניסיון של העובדים. אלו נכסים שלא ניתן לכמת את ערכם, אבל אין ספק שהם שייכים לחברה.

כאשר החברה נרכשת ניתן לשים על נכסים אלו תג מחיר ולרשום אותם כנכס במאזנה של החברה הרוכשת. הנכסים הלא מוחשיים או המוניטין נרשמים בשורת הנכסים הקבועים של החברה הרוכשת, והיא תצטרך להפחית את ערכם בהדרגה על פני כמה שנים. ההנחה ההגיונית היא שהטיפול החשבונאי בנכס כזה דומה לכל נכס אחר, שכן הוא מסייע לייצר הכנסות שוטפות, ולכן יש להפחית אותו בצורה שוטפת.

במאמר מוסגר חשוב לציין כי נכס המוניטין נוצר רק כשהעסקה מטופלת חשבונאית בצורה של "רכישה"(Acquisition Purchase).שיטת טיפול חשבונאית אחרת הקרויה "Pooling of Interests" ושמתאימה יותר למיזוגים בין חברות, מאפשרת לעתים להפחית את נכס המוניטין מיד עם סגירת העסקה.

רישום המוניטין או הנכסים הלא מוחשיים במאזן הוא פתרון נכון מבחינה חשבונאית, אבל בתקופת הבועה הפיננסית של וול סטריט הוא הפך לפתרון בעייתי במקרה הטוב, ולא רלוונטי במקרה הפחות טוב. הבעייתיות הודגמה בעסקות הענק שבהן נרכשו חברות טכנולוגיה צעירות ומעוטות נכסים במחירים של מאות מיליונים ומיליארדי דולרים. מכיוון שלחברות הנרכשות לא היו כמעט נכסים, הפך כמעט כל מחיר הרכישה לנכס בלתי מוחשי או מוניטין.

השלכה נוספת של פעולות אלו היתה ניפוח מלאכותי של סעיף ההון העצמי כנגד נכס המוניטין שנרשם בסעיף הנכסים. הגידול בהון העצמי נבע מהנפקת מניות חדשות (בעסקות שמומנו בהנפקת מניות) לפי מחירן בשוק במועד העסקה, והגדלת הון המניות.

כאשר צנחו מחירי המניות ממחיריהן השמימיים למחירים מעט יותר הגיוניים, נותרו חברות רבות עם ערימת נכסים בלתי מוחשיים, שלרוב לא ייצרו להן כל הכנסה או רווח מוחשי. הניפוח המלאכותי של ההון העצמי מקשה כעת להתייחס אליו כאל כרית ביטחון של החברה, משום שמולו עומדים נכסים שטיבם מפוקפק למדי והם עלולים להימחק בכל רגע.

מגדלים באוויר

עכשיו אפשר לחזור לנורטל ולבחון מעט את השינוי הדרמטי שהתחולל במאזניה הכספיים בשנתיים האחרונות. בסוף 99' היו לנורטל נכסים לא מוחשיים בהיקף של 3.2 מיליארד דולר והון עצמי צנוע של 12.5 מיליארד דולר.

במהלך 2000 ביצעה נורטל כמה רכישות, שהגדולות בהן היו רכישת יצרניות הציוד האופטי Qtera ו-Xros ב-3.2 מיליארד דולר כל אחת, ורכישת חברת Alteon תמורת 8 מיליארד דולר. הנכסים המוחשיים של חברות אלו לא עלו על כמה מאות מיליוני דולרים. כל העסקות מומנו בהנפקת מניות חדשות של נורטל.

מסע הרכש הצמיח את סעיף הנכסים הבלתי מוחשיים של נורטל פי ששה עד ל-19.8 מיליארד דולר בסוף מארס 2001. סעיף ההון העצמי התנפח במקביל ל-29.2 מיליארד דולר. עכשיו, עם מחיקות הענק שעליהן הודיעה נורטל, מתגלות עסקות הענק האלו במערומיהן. לפתע מתברר שחברה שתמורתה שולמו 3 מיליארד דולר אינה שווה דבר, וטכנולוגיה חדשנית שנקנתה תמורת 7 מיליארד דולר לא תצלח יותר. הסיבה שכל כך קל למחוק את הנכסים האלו נובעת מהעובדה שגם לרכוש אותם היה קל, משום שמטבע התשלום, המניות של נורטל עצמה, גם הוא לא היה שווה את מחירו.

נורטל לא היתה כמובן לבד במשחק הזה של רכישות והנפקת מניות במחירים מופקעים. כמעט כל יצרניות ציוד התקשורת הגדולות, ובהן לוסנט, סיסקו, ברודקום השתתפו בחגיגה הזו. כעת, כשהמסך יורד על החגיגה הגדלה של וול סטריט, החלו להגיע המחיקות הגדולות.

חברה אחרת שכבר הודיעה על שורת מחיקות גדולות היא טריון האמריקאית, שב-99'-2000 חגגה בבורסה עם שורת רכישות של חברות טכנולוגיה ישראליות. טריון שסיימה את 2000 עם נכסים לא מוחשיים בהיקף של 643 מיליון דולר, מחקה מסעיף זה יותר מ-500 מיליון דולר, ובמקביל לכך התכווץ ההון העצמי שלה מ-700 מיליון דולר ל-196 מיליון דולר.

נורטל זוכה בינתיים לתואר המפוקפק "המפסידנית הגדולה של הרבעון השני", אבל ספק אם התואר הזה יישאר באמתחתה עוד זמן רב. אחת המועמדות לרשת את מקומה היא יצרנית הציוד הא