UPC בצרות? שניידר עודנו מחייך

UPC עושה כל דבר בגדול. לחברת הכבלים הגדולה באירופה, שמחזיקה בין השאר ב-46.5% מחברת הכבלים הישראלית היתה שנת 2000 עמוסת אירועים - שנה שהחלה ברכישות ענק, גידול מדהים ושווי מניה שקפץ ב-300% והסתיימה במשבר פיננסי המאיים גם היום על עצם קיומה ובנפילה נוראית בנאסד"ק שמחקה הרבה יותר מהעליות להן זכתה באותה השנה.

המעניין הוא שאותם תהליכים בדיוק, המתרחשים אצל UPC, מתרחשים אצל חברות הכבלים בישראל. רק שאצל UPC הם מתרחשים בגדול, כל כך גדול שזה מפחיד. נתון אחד מהדו"חות הכספיים של החברה יכול לתאר בתמציתיות את שהתרחש על החברה בשנה הקודמת: החוב. בתחילת 2000 היה לחברה חוב של 4.8 מיליארד יורו; בסופה קפץ החוב כמעט פי 2 לסכום המדהים של 9.5 מיליארד יורו.

UPC הצליחה להגדיל את חובה בשנה אחת בלבד ב-4.7 מיליארד יורו. לשם השוואה, חובה של חברת הכבלים האירופית גדול פי 14 מחובה של תבל, הנחשבת לאחת החברות הממונפות בישראל. כדי להבין כיצד צמח החוב באופן כה קיצוני צריך לפנות לביאור על ההתחייבויות לטווח הארוך של החברה ולגלות כיצד גדלו ההלוואות של החברה מהבנקים וכיצד גדל נפח הנפקות האג"ח.

מתוך אלה ניתן לאתר את שני האירועים המרכזיים. הראשון הוא הנפקת אג"ח בסכום של 1.8 מיליארד יורו בינואר 2000, אג"ח שבאופן טבעי נחשב ל"אג"ח זבל". האירוע השני הוא גיוס של 2.4 מיליארד יורו מקונצורסציום של בנקים.

שורפת מזומנים

יותר מפעם אחת, המשקיעים באג"ח של UPC, הבנקים והמחזיקים במניות, החסירו פעימה כאשר נפוצו שמועות שהחברה לא תעמוד בתשלומים לבנקים ולא תוכל להחזיר את כספי האג"ח שהנפיקה. בינתיים, החברה מצליחה להחזיק מעמד, אולם המניה שלה והריבית על האג"ח נפגעו מאוד.

פעילות גיוס הכספים של UPC הצליחה להזרים לקופתה 4.8 מיליארד יורו. UPC היתה זקוקה למיליארדי היורו הללו כמו אוויר לנשימה, שכן באותה שנה היא שרפה בפעולות השקעה בלבד, רובן רכישות והקמת תשתיות, לא פחות מ-3.7 מיליארד יורו במזומן. תחשבו על זה. לא מדובר באופציות, לא במניות ולא במשחקים חשבונאיים לניפוח המאזן; UPC הוציאה במזומן כ-13 מיליארד שקל רק כדי לגדול.

אם אתם מחפשים לאן נעלם כל הכסף, אז רשימת החברות הנרכשות, הממלאת בכתב צפוף לא פחות מחמישה עמודים בדו"ח, מספקת את ההסבר. UPC מחזיקה בחברות כבלים כמעט בכל מדינה ביבשת האירופית.

נשבו בקסם

לא קשה למצוא דמיון לחברת תבל: גם היא החליטה בסוף 1999 לרכוש חלק בחברת הכבלים ערוצי זהב בעסקה בשווי כולל של 1.7 מיליארד שקל ולפי שווי מנוי של 2,100 דולר.

גם תבל כמו UPC נשבתה בקסם שירותי התקשורת העתידיים והשקיעה ב-2000 סכום של 180 מיליון שקל בתשתיות הכבלים.

ומה קורה עם החלום? UPC מתעוררת ממנו ומבטלת תוכניות גרנדיוזיות שהיו לה לגבי פרישת שירותי אינטרנט מהיר וטלפוניה. היום לתבל עדיין אסור על פי חוק לספק שירותי תקשורת. וגם אם תינתן לה הזדמנות זו במסגרת חברת התקשורת הממוזגת כלל לא בטוח איך ומתי תספק שירותי טלפוניה. שכן, התשואה להשקעה איננה ברורה, והמחלוקת בעניין בין בעלי המניות היא קשה.

הון עצמי שלילי

ההשקעות הרבות פגעו בהון העצמי של UPC, שאיבד כחצי מיליארד יורו בשנה הקודמת והגיע ל-1.5 מיליארד יורו. על כל יורו של הון עצמי ל-UPC היו 6.3 יורו בחובות. אצל תבל, המצב אף פחות טוב. קשה הרבה יותר לחשב את היחס של החוב להון כאשר ההון של תבל, כמה מדהים, שלילי.

וכמה החובות הללו עולים לחברה? UPC הפסידה 744 מיליון יורו על הוצאות מימון. תבל נכנסה להסכמי מימון שגרמו לה הוצאות מימון של 65 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2001 לבד. וההפסדים לא איחרו להעמיק: אצל UPC הם גדלו ב-155% ל-2 מיליארד יורו. אצל תבל ההפסדים ב-2000 גדלו פי 9 מול השנה הקודמת.

אולם נקודת אור אחת ניתן למצוא בדו"חות UPC - הגידול בהכנסות. אלה גדלו ביותר מפי 2 והגיעו למיליארד יורו. בנתון זה תבל אינה יכולה להתגאות, שכן ההכנסות שלה קטנו במעט. השוק הישראלי הרווי והתחרות עם הלוויין פגעו בהכנסות החברה.

שניידר מחייך

הנתונים המפחידים הללו לא מפריעים למנכ"ל האגדי של UPC, מארק שניידר, להוציא דו"ח כספי עטור סיסמאות אופטימיות כשהחיוך שלו נפרש בצבע על פני עמוד שלם. זוהי עוד נקודה שונה בין תבל ל-UPC. בישראל, תעשיית הכבלים מנסה לשכנע שמצבה קשה מאוד ושסכנה קיומית מרחפת מעליה.

חברות הכבלים בישראל רואות במיזוג מלא ביניהן את גלגל ההצלה שיכול לעזור להן להקטין הוצאות, לספק שירותים מכניסים נוספים ולהתייעל. ב-UPC כבר החלו בתהליך הקונסולידציה ומיזגו פעילות עם קבוצת ליברטי מדיה, תהליך שעדיין לא מבטיח את קיומה של UPC בעתיד.