ההתקפה המוחצת של לב לבייב על ענף היהלומים העולמי מתחילה בנמיביה

מאת אוטו פול



רוב היהלומים האיכותיים בעולם מגיעים מדרום אפריקה, אולם מעטים מהם מלוטשים בה. לב לבייב, איל היהלומים הישראלי, רוצה לשנות מצב זה. מפעל הליטוש החדש שלו בוינדהוק, נמיביה, הוא התקפה מוחצת על שיטות העבודה בתעשיית היהלומים, שבה עובר תהליך עיבוד אבני החן למקום שבו הן נכרות



מאמציו לקדם את "ההשבחה" המקומית הם עדיין קטנים, אך מעוררים חששות במרכזי ליטוש מסורתיים כמו אנטוורפן שבבלגיה. אולם מהלכיו מתקבלים בברכה על ידי פוליטיקאים באפריקה, הרואים בהם סיכוי לשיפור ופיתוח כלכלי המתבסס על משאביהם הטבעיים.



השימוש בנמיביה כמקור לחומרי גלם ללא השארת זרם ההכנסות מתהליכי ערך מוסף הוא בזבוז של המשאב היקר ביותר של נמיביה, אמר קומבדיאדו קפוואנגה, לשעבר שר המכרות של מדינה זו, שכיום מנהל את מפעלו של לבייב. "בתור פטריוט, איני יכול להרשות זאת", הוא אמר.



על ידי השבחה מקומית מקווה לבייב, הבעלים של קבוצת לב לבייב ואפריקה-ישראל השקעות, לחזק את מעמדו כמספר שתיים בתעשיית היהלומים, שמתוכה השוק ליהלומי גלם שווה 12 מיליארד דולר. חברת דה בירס מלכה בעסקי היהלומים יותר ממאה שנים, אולם השליטה שלה התערערה בשנים האחרונות בשל התחרות במכרות במדינות כמו קנדה.



לבייב, שתואר כמתחרה הגדול ביותר של החברה הדרום אפריקאית, מחזיק מפעלי ליטוש ברוסיה, הודו, סין, דרום אפריקה, אוקראינה וארמניה.



דה בירס אמרה בחודש שעבר כי היא מצפה לרשום מכירות שיא של 6.4 מיליארד דולר השנה. לשם השוואה, הקבוצה של לבייב מוכרת ב-2.5 מיליארד דולר מדי שנה. המפעל החדש בנמיביה, שנפתח בשנה שעברה והחל ללטש ביוני, מעבד 25 אלף קראט בחודש. בעוד שמדובר באחוז קטן מהתפוקה השנתית של נמיביה, 2 מיליון קראט, המפעל סייע לבסס את הקונצפט החדש בעבור פוליטיקאים שביקרו בו. שר המכרות והאנרגיה, ארקי אנהימטינה, אמר כי ילחץ על דה בירס ללטש יותר יהלומים באופן מקומי.



לפי חוזים ארוכי טווח מייצאת דה בירס כמעט את כל היהלומים שהיא כורה ללונדון, שם היא מוכרת אותם דרך זרוע השיווק שלה, דיאמונד טריידינג קורפ (DTC), אשר מוכרת כחצי מהיהלומים בעולם.



דרישתו של אנהימטינה לבצע השבחה מקומית עשויה להשפיע על חידוש החוזה בין דה בירס לנמיביה, אשר כיום מחייב את נמיביה למכור כמעט כל היהלומים שלה ל-DTC. תוקף החוזה יפוג בנובמבר. השבחה מקומית תחליש את שליטתה של דה בירס, שכן תתיר למתחרים מקומיים כמו לבייב לקבל גישה ישירה גדולה יותר ליהלומי גלם.



סטפאן פישלר, נשיא מועצת יצרני היהלומים האירופית והמזכ"ל של איגוד יצרני היהלומים הבינלאומי, הזהיר מפני השפעה חמורה על מרכזי ליטוש ותיקים כמו אנטוורפן, ניו יורק ותל אביב. מאחר שיהלומים מנמיביה הם אבנים גדולות באיכות גבוהה, כל מעבר להשבחה מקומית יהיה בעל השפעה חסרת פרופורציות על המרכזים הללו, שמלטשים את האבנים היקרות יותר. "הרבה מאוד מוטל על כף המאזניים", אמר פישלר.



נמיביה אינה היחידה שרוצה להוציא יותר כסף מחומרי הגלם. שרת המינרלים והאנרגיה של דרום אפריקה, לינדיווה הנדריקס, אמרה כי היא מצפה להעביר שני חוקי השבחה בפרלמנט לפני סוף השנה. בוטסוואנה, מקור היהלומים הגדול ביותר בעולם, שוקלת לדרוש השבחה מקומית.



אנליסטים אומרים שעליית מחירם של היהלומים, בשל מאמציה של דה בירס, מעודדים מתחרים כמו לבייב לעמוד לצד האינטרסים של ממשלות אפריקה.



דה בירס הקטינה ל-84 את מספרם של המפיצים שלהם היא מוכרת יהלומים. מאז עשתה כן, מחיר יהלומי הגלם עלה ב-30%. "דה בירס יצרה חוסר איזון שעודד חברות לטלטל את הענף", אמר מרטין רפפורט, יו"ר חברת המחקר רפפורט.



לבייב בונה באנגולה מפעל שיעסיק עד 3,000 עובדים. חברות אחרות נכנסות למשחק, כמו לזאר קפלן ו-DD מנפקצ'רינג, שפותחים מפעלי חיתוך וליטוש בדרום אפריקה. המפעל של לבייב בוינדהוק הוא מפעל הליטוש הגדול הראשון ביבשת אפריקה. המפעל מעסיק 560 עובדים, וקפוואנגה, המנהל הראשי, מקווה להוסיף עוד משמרת בקרוב.



בחדר אחד משגיחים כמה עשרות עובדים על מנסרות יהלומים החותכות יהלומי גלם. מאחר שיהלום הוא החומר הקשה ביותר בטבע, יש לחתוך אותו בעזרת יהלומים, והתהליך נמשך שעות במקרה של אבן גדולה. רוב היהלומים מגיעים מקרקעית הים ליד חוף נמיביה, שם מחזיק לבייב ארבע אסדות השואבות מקרקעית הים את הטיט שבו נמצאים היהלומים.



בחדרים אחרים משייפים מאות עובדים את היהלומים החתוכים בגסות לאבני חן. בחדרים אחרים עוברות האבנים בחינה, מיון ואחסון. מומחים ממפעלים של לבייב מבריה"מ לשעבר מפקחים על המשמרת.



העובדים שמחים להיות מועסקים במדינה שבה אבטלה היא מצב קיומי ידוע. "יש כאן עתיד", אמר ג'ורדן קאזובה, בן 26, מלטש יהלומים המפרנס את אימו ושבע אחיותיו במשכורת של 540 דולר בחודש. "נמיביה תראה בחברה הזו דוגמה כיצד להשתפר".



אולם כמה אנליסטים תוהים מהי כמות הרווח שאפשר להפיק מהשבחה. זהו עסק תחרותי להפליא עם רווח נמוך בשנים האחרונות. כ-90% מהחיתוך והליטוש נעשים על ידי 900 אלף עובדים בהודו, ומספר גדל והולך של חברות ליטוש בסין מוסיף ללחצי המחיר. בכך קטן התמריץ הכלכלי לעבור לאפריקה, אומרים אנליסטים.



"אפשר לעשות ליטוש במיקור-חוץ", אמר רפפורט. טכנולוגיית החיתוך בלייזר מאיימת עוד יותר להפחית את מספר שעות האדם הנדרשות לחיתוך יהלומים.



המבקרים טוענים שהעברת משרות ליטוש לאפריקה, על אף שהמפעלים אינם יכולים להתחרות בעלויות הנמוכות שבאסיה, תדרוש בסופו של דבר סבסוד ממשלתי, אולם קפוואנגה, מנהל המפעל של לבייב, אינו חושש מתחרות. "לא ניתן להם יהלומים", הוא אמר על סין והודו. "שימצאו יהלומים משלהם".