השופטת דרורה פלפל נגד עיריית תל אביב: "הפקרות בניהול אגף הגבייה של העירייה"

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר דרורה פלפל חייבה באחרונה את עיריית תל אביב לשלם פיצויים בסך 10 מיליון שקל ל-3 עורכי דין - ידידיה גורן, שולה סלונימסקי ושושי בר, שהעניקו שירותי גביית חובות לעירייה במשך שנים עד שהופסקה ההתקשרות עמם לפני חמש שנים.



השופטת מתחה ביקורת קשה על התנהלות העירייה בפרשה ובין היתר על כך שבמטרה להפסיק את ההתקשרות עם עורכי הדין, הורתה מחלקת הגבייה על איסור ביצוע חקירות, מה שסיכל כל אפשרות להמשיך את הגבייה בתיקים הקיימים שהוחזקו עדיין אצל עורכי הדין. צעד זה הוגדר על ידי השופטת כ"גול עצמי" הפוגע אנושות בתיקים שנותרו אצל עורכי הדין.







בהחלטה נכתב כי "משמיעת העדויות והעיון במסמכים עולה תמונה קשה של הפקרות בניהול אגף הגבייה". לדברי השופטת "קשה להאמין כיצד יכול מוסד ציבורי שאמון על ביצוע עבודתו לטובת הציבור, לנהוג בבזבזנות ובהפקרות בכספיו ולנהוג ביחס בלתי הוגן ומזלזל כלפי מי ששירת אותו במשך תקופה כה ארוכה במסירות ובמקצועיות".



עוד מתחה השופטת ביקורת על כך שכאשר החליטה העירייה להפסיק לעבוד עם עורכי הדין, ובחרה לפנות לכיוון של גבייה מנהלית, היא גיבשה החלטה ברורה בעניין, אך מצד שני הותירה את עורכי הדין בערפל ביחס לגורלם ולא נתנה תשובה לפניותיהם הרבות בעניין.



בעניין זה קבעה השופטת כי עורכי הדין המשיכו, מתוך אחריות מקצועית, לטפל בתיקים ככל יכולתם. הם מצאו עצמם מחזיקים במאות תיקים פתוחים בשלב שלאחר מתן פסק דין על ידי בית המשפט ורובם היו בעיצומם של הליכים בלשכת ההוצאה לפועל, כששכר הטרחה המגיע להם כבר פסוק ומוסכם, אך לא ניתן לממשו, בגלל אי שיתוף הפעולה מצד העירייה והפסקת הזרמת התיקים, שהובילה לסגירת משרדיהם של התובעים.



מדובר בהסכם למתן שירותים משפטיים של הגשת תביעות, אכיפת פסק דין בגין חובות ארנונה ומים של תושבים, גביית שיקים, טיפול בענייני הוצאה לפועל, מתן חוות דעת, הטלת עיקולים ועוד, שגובש בשנות ה-70 וה-80 עם עורכי הדין. לפי הסכם זה עורכי הדין יקבלו בתמורה את שכר הטרחה שיפסקו להם הערכאות המשפטיות ותוך התחייבות העירייה לשאת בכל ההוצאות הנדרשות בתיקים ולספק את כל המידע והסיוע הדרושים. בנוסף נקבע כי אם בית המשפט לא יפסוק הוצאות, תשלם העירייה לעורכי הדין את שכר הטרחה לפי תעריף המינימום. כך קיבלו עורכי הדין אלפי תיקים בשנה ששכר הטרחה בהם היה כ-8 מיליון שקל בשנה לכל אחד.



עורכי הדין טענו כי מתכונת זו והיקף העבודה העצום חייב אותם להתמסרות מוחלטת ולהקדשת מלוא זמנם לתיקי העירייה. מידי יום ביומו הם קיימו עשרות שיחות עם עובדי העירייה ומידי שבוע קיימו פגישות עבודה. למרות זאת החליטה העירייה ב-99' להפסיק את העסקתם. תחילה הועברה אליהם כמות קטנה בהרבה של תיקים, עד שהעברת התיקים פסקה לחלוטין ב-2000. עקב כך הגישו את תביעת הפיצויים בסך 15 מיליון שקל.



"אין חולק על כך שהתובעים ביצעו את מלאכתם במקצועיות וביעילות לשביעות רצונה של הנתבעת, ועצם העסקתם הרצופה עשרות בשנים היא הראיה הטובה ביותר לכך", קובעת פלפל.



השופטת קבעה כי לא היה הסכם בכתב מחייב בין הצדדים, אלא רק טיוטא שלא נחתמה. למרות זאת קבעה שעורכי הדין זכאים לפיצוי, הן על שלא נמסרה להם הודעה מוקדמת על הפסקת העסקתם, והן עבור שכר הטרחה שהפסידו באלפי התיקים שנותרו פתוחים. בגין זאת נפסקו לכל אחד מהשלושה כמה עשרות אלפי שקלים פיצוי. בגין התיקים שנותרו פתוחים קבעה השופטת שהשלושה זכאים למחצית שכר הטרחה בגינם. השופטת דחתה את טענות העירייה שמדובר בתיקים של "חובות אבודים" וקבעה כי העובדה שהעירייה מסכלת את מאמצי הגבייה בתיקים בשל הסכסוך אינה גורעת מכך שמדובר בתיקים בעלי פוטנציאל גבייה טוב.



על פי ההחלטה יקבל עו"ד גורן 3.6 מיליון שקל פיצויים; עו"ד סלונימסקי תקבל 3.4 מיליון שקל, ואילו לעו"ד בר נפסקו 2.8 מיליון שקל. בנוסף תשלם העירייה לכל אחד מהשלושה 100 אלף שקל שכר טרחה בהליך בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט (א 3074/05).