ביהמ"ש העליון יפתח את שנת המשפט בהכרעה על גורל התביעות הייצוגיות

לפני חודש עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק תובענות ייצוגיות-2005 בכנסת. המהירות בה עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה היתה מפתיעה ביותר. חודשים ספורים לאחר שהפרקליטות כתבה את תזכיר הצעת החוק שלה בנושא, נרתם ח"כ רשף חן למשימה, ובתוך שלושה חודשים של דיונים אינטנסיוויים הונחה ההצעה על שולחן הכנסת.



מה שדירבן את חן לפעול במהירות היה החשש מיציבות הממשלה. פיזור הכנסת לפני אישור החוק בקריאה ראשונה היה גורם לכך שדין הרציפות לא היה חל על הצעת החוק (כלומר, כדי שגם אם הכנסת תתפזר, אפשר יהיה לדון בהצעה בכנסת הבאה). לכן, הדיונים שקיים חן בוועדת המשנה שהקים היו מהירים ביותר.



למעשה חן הרכיב לתוך הצעת חוק שיזם בעצמו את רוב המרכיבים של תזכיר הצעת החוק שהפיקה עוה"ד יעל מימון מהפרקליטות. מרבית דברי הביקורת שהוטחו בסעיפים שונים בהצעת החוק נדחו על ידי רשף למועד מאוחר יותר - לאחר הקריאה הראשונה - כאשר ניתן יהיה לדון בהם בניחותא.



ואכן המשימה של חן צלחה, והצעת החוק עברה בקריאה הראשונה. כעת עומלים בוועדה של חן - ועדת המשנה לחוק תובענות ייצוגיות - להכינו לקריאות השנייה והשלישית. בינתיים נערכו כמה ישיבות, וחן צופה כי החוק יהפוך למוגמר עד סוף השנה האזרחית.



בכל זאת, למרות המהירות הגדולה בה פעלה הוועדה של חן, בסוגייה אחת שינה חן מן היסוד: הוא הצליח לסכל את הניסיון המקומם של המדינה לא לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות נגדה.



המדינה, בתזכיר הצעת החוק שלה, אמנם קבעה כי לעניין החוק דין המדינה כדין כל אדם אך קבעה בראשית החוק כי תביעות ייצוגיות ניתן להגיש רק בעילות הקבועות בנספח שצורף לתזכיר. באותו נספח פורטו עילות מעילות שונות - שאף לא אחת מהן יכולה לשמש את האזרח בבואו לטעון נגד רשות מרשויות המדינה על גביית יתר.



את המכשול הזה סילק חן מההצעה הנוכחית. הצעת החוק קובעת כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בכל עילה שעל בסיסה יכול היה התובע להגיש את התביעה בעצמו. בכך נפרצה הדרך להגשת כל תביעה ייצוגית, בכל עילה.



הצעת החוק אינה משחררת את המדינה משורת הנתבעים, אך הוחלט לתת למדינה ולרשויותיה הגנה מסוימת באמצעות קביעה לפיה בעת הגשת תביעה נגד המדינה, רשות מקומית או גוף חיוני לציבור, רשאי ביהמ"ש להתחשב בנזק העלול להיגרם מניהול התביעה לציבור ולאינטרס הציבורי לעומת התועלת שתיגרם לקבוצה. בכך רשאי ביהמ"ש להחליט כי אין מקום לנהל את התביעה הייצוגית אם הנזק לציבור גדול מהתועלת.



הדיונים בהצעה עדיין לא הסתיימו, ונושאים חשובים נמצאים על הפרק; בעיקר נושאים הקשורים בכוח המניע את התובענות הייצוגיות - מעמדם של עורכי הדין ושכרם. בעניין זה אומר חן כי הוא מעוניין לקבוע בחוק קריטריונים קשיחים למדי עבור השופטים בנושא שכר הטרחה, והנורמה תהיה שכר טרחה לפי אחוזים.



"המחשבה שלי היא לקבוע שעורך הדין יקבל 10% מהסכום שנפסק במקרה של פסק דין סופי ו-5% במקרה שהתביעה הסתיימה בפשרה שאושרה", אומר חן. עם זאת, לדבריו, הגישה הרווחת בינתיים של מי שהופיעו בפני הוועדה היתה שאין לנקוב במספרים מדוייקים.



לגבי הסדרי הפשרה, שאף הוא נושא מהותי שעדיין לא לובן, אומר חן: "כדי למנוע הסדרי פשרה שאינם לטובת הקבוצה, יש לקבוע חובת אמונים של עורך הדין כלפי כל חברי הקבוצה, וכן את חובת בית המשפט לבחון היטב את הסכם הפשרה ולהיעזר לשם כך בחוות דעת חיצונית של נאמן שיקבע את כדאיות הפשרה".



בסופו של דבר, חן סבור כי החוק ייצור כלי צרכני אפקטיווי עבור האזרח שיהיה נגיש ומתמרץ מספיק כדי להפעיל אותו, וימנע מצד שני את ניצולו לרעה.