" שווה הרבה יותר ממה שהיא נסחרת היום. אני לא מצליח להבין את זה", אמר בשבוע שעבר מנכ"ל חברת טאו תשואות, יוסי ארד. "לפי ההערכות שלנו המניה שווה 165-160 שקל. היום היא נסחרת רק ב-95 שקל". ארד התייחס בכך להחזקה העיקרית של טאו - כ-5% ממניות אי.די.בי אחזקות בשווי של כ-180 מיליון שקל.
בשוק ההון לא התרגשו במיוחד מההתבטאות של ארד. "נו טוב, הוא מדבר מהפוזיציה", אמרו המגיבים באתרי האינטרנט. אבל דבריו של ארד לא נשארו באוויר הרבה זמן. לפחות איש אחד בשוק ההון הישראלי חושב שארד צודק - נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי.
גם על דנקנר אפשר כמובן להגיד שהוא מדבר מהפוזיציה. אבל הוא לא רק מדבר - הוא גם עושה. בשבוע האחרון נכנס דנקנר לשוק באגרסיוויות ורכש באמצעות חברת האחזקות גנדן כ-2% ממניות אי.די.בי אחזקות תמורת כ-75 מיליון שקל. לאחר הרכישות עומד שיעור ההחזקה של גנדן באי.די.בי על 42.7%.
הקניות האגרסיוויות של דנקנר הקפיצו את מניית אי.די.בי ב-9% תוך שבוע, ואתמול היא נסחרה במחיר של 106 שקל. זהו מחיר שיא עבור אי.די.בי מאז השתלט עליה דנקנר במאי 2003.
כאשר בוחנים את דפוס הפעולה של דנקנר באי.די.בי מתקבלת תמונה ברורה. מאז רכישת השליטה בחברה, במאי 2003, דנקנר נמצא בצד הקונה ומגדיל את החזקותיו בשיטתיות. אם במאי 2003 החזיקה גנדן רק בכ-31% ממניות אי.די.בי אחזקות, הרי שמאז היא הגדילה את השקעתה בה ל-42.7%, בהשקעה כוללת של כ-400 מיליון שקל.
גם אחותו של דנקנר, שלי דנקנר ברגמן, רכשה מניות בהזדמנויות שונות והגיעה להחזקה ישירה של 7.2% באי.די.בי אחזקות. דנקנר ברגמן השקיעה ברכישות כ-180 מיליון שקל. נוחי ושלי דנקנר שולטים היום יחדיו ב-49.9% ממניות אי.די.בי.
נוחי ושלי דנקנר הם בעלי השליטה בגנדן עם כ-60% ממניותיה. נוחי מחזיק ב-47% מגנדן ואחותו ב-13%. לנוחי שמורה אופציה להגדיל את החזקותיו בגנדן ב-9% נוספים. שיעור ההחזקה הישיר של נוחי דנקנר באי.די.בי דרך גנדן עומד היום על כ-20%. השווי הכספי של מניותיו הוא כ-800 מיליון שקל.
שאר השותפים בקבוצת אי.די.בי, משפחות לבנת ומנור, לא הצטרפו למסע הרכישות של דנקנר ונותרו עם החזקתן המקורית, כ-10.4% ממניות אי.די.בי אחזקות כל אחת.
לפני שנתיים וחצי דנקנר היה זקוק למשפחות לבנת ומנור כדי להרים לפני שנתיים את עסקת אי.די.בי ולרכוש את השליטה בה תמורת 440 מיליון דולר. לבד הוא היה מתקשה מאוד לעשות זאת. היום לעומת זאת, אם משפחות מנור ולבנת יחליטו למכור את החזקתן, מבנה השליטה באי.די.בי לא ייפגע. דנקנר ומשפחתו יכולים היום לשלוט באי.די.בי לבדם.
ביצור השליטה של דנקנר במניות הקבוצה לא נגמר באי.די.בי אחזקות. תהליך האיסוף נעשה גם על ידי אי.די.בי אחזקות עצמה למניות החברה הבת, אי.די.בי פיתוח, שדרכה נשלטות כל שאר החזקות הקבוצה. מאז תחילת 2004 רכשה אי.די.בי אחזקות כ-10% ממניותיה של אי.די.בי פיתוח בהשקעה כוללת של כמיליארד שקל, וכיום היא מחזיקה ב-68.3% ממניותיה.
הגדלת ההחזקות המאסיווית של דנקנר במניות הקבוצה, שנראה כי טרם הסתיימה, מעוררת שאלה אם לא צודק ארד באמרו שאי.די.בי נסחרת הרבה מתת לשוויה האמיתי. ברוב המקרים, כשבעל שליטה מבצע מסע רכש שכזה לאורך תקופה ארוכה המשמעות היא שהוא מעריך כי מניות החברה בה הוא שולט נסחרות מתחת לערכן האמיתי.
אחת הדרכים ל"עודד" את מחיר המניה, היא פעילות נמרצת של קשרי משקיעים (IR). הכוונה היא לפעילות יזומה של מנהלי החברה, שכוללת מפגשים עם משקיעים ועם עיתונאים, שבה הם מציגים את האסטרטגיה של החברה, מגבירים את השקיפות שלה, מגבירים את זמינותם לפניות של משקיעים ומאפשרים הבנה עמוקה יותר של פעילות החברה. זה נכון במיוחד עבור חברות החזקה שסובלות מדיסקאונט לעומת השווי של החזקותיהן הישירות. פעילות ה-IR משווקת בעצם את המוצר של החברה שנקרא "מניה".
דנקנר אינו נוקט בכל אלו. הוא אמנם נפגש עם עיתונאים ומשוחח איתם בטלפון, אבל השיחות הן תמיד "שיחות רקע". לא לציטוט ולא לייחוס. הוא גם נפגש עם משקיעים מידי פעם אך מקפיד שלא להתייצב קבל עם ועולם ומכריז "החברה שווה יותר". גם היקף הסיקור האנליטי על אי.די.בי הוא נמוך למדי.
לדנקנר זה כנראה נוח כך. למה לעורר דובים משנתם? הוא מעדיף לנצל את המחיר הנוח בו נסחרת אי.די.בי אחזקות כדי לבסס את שליטתו בה.
"רוב החברות הגדולות במשק לא עושות IR", אומר רוני גבריאלוב, המנהל את חברת קשרי משקיעים. גבריאלוב מונה בקבוצה הזו את הבנקים הגדולים, את החברה לישראל, את קבוצת דלק ואת אי.די.בי. "ברוב המקרים כאשר חברה מתחילה תהליך של IR, זה קורה בגלל שהבעלים או המנהלים יודעים שבטווח זמן כלשהו, חצי שנה, שנה, שנתיים, הם ירצו לגייס הון בבורסה. במקרים רבים, אחרי שהם משלימים את הגיוס הם מפסיקים גם את פעילות ה-IR. לעומת זאת יש חברות שמדיניות ה-IR שלהן היא מתמדת, מתוך הבנה שהקשר עם המשקיעים צריך להיות רציף", אומר גבריאלוב.
"החברות הגדולות פחות זקוקות לכך", מוסיף גבריאלוב. "אלו חברות שלרוב יש להן דירוג, וכשהן רוצות לגייס כסף באג"ח אין להן בעיה לעשות זאת. עבור החברות הגדולות ה-IR נועד בעיקר לצורך המניות".
אז מה המסקנה? מסקנה אחת היא שמי שמאמין לדנקנר יכול להצטרף אליו ולקנות יחד איתו מניות של אי.די.בי. גם אחרי הקפיצה האחרונה המניה עדיין מפגרת בשנה האחרונה אחרי מדד המעו"ף. המסקנה השנייה היא שהמעקב אחר דנקנר חייב להיות צמוד כי ברגע שהוא יפסיק לקנות מניות, אולי יהיה בכך כדי לרמז שמניית אי.די.בי כבר נסחרת במחיר מלא.
משפחת דנקנר מבצרת שליטתה באי.די.בי אחזקות: נוחי ושלי כבר מחזיקים ב-50%
עמי גינזבורג
15.9.2005 / 7:21