ישראל מציגה את רכב השטח האולטימטיווי: קוראים לו "רכב צמוד"

רכב השטח הטוב ביותר בעולם פותח כאן, בארץ, בחברות ההיי-טק. אין לו מרווח גחון משמעותי ולא מהלך מתלים ארוך. למעשה אין לו אפילו מנגנון 4X4. הסוד של רכב השטח הישראלי - הקשיבו היטב, מהנדסי לנדרובר המלומדים - הוא מדבקה זולה על הכנף האחורית, למשל "אינטל" או "אמדוקס", ומתקן לתדלוק אוטומטי, דלקן או פזומט. רכב השטח האולטימטיווי לא נמצא בבעלות האדם שנוהג בו ואף לא בבעלות חברת ההיי-טק, אלא מוחכר בליסינג תפעולי מחברת ניו קופל, אלבר, אלדן וכו' וניתן לעובד כהטבה הידועה בשם "רכב צמוד".



תשאלו את ניר כהן, מנכ"ל ובעלים של חברת "זברה שירותי רכב", שמתמחה בגרירה וחילוץ. "קיבלנו קריאה לחלץ מכונית ליסינג שתקועה באיזה חור בנגב. אפילו הנהג לא ידע איפה הוא תקוע. 'נכנסתי לפני 40 דקות לאיזה נחל', הוא אמר לנו, 'ואין לי מושג איפה אני'. שלחנו לשם רכב חילוץ 4X4. הגרריסט נסע למעלה משעתיים וחצי בשטח אבל לא הצליח להגיע לאותה מכונית. לבסוף הזעקנו כוחות של הצבא. רק בעזרת משאית צבאית עם מנוף רציני הצלחנו לשלוף את המכונית מאזור נחל חווה. זאת היתה דייהטסו אפלאוז".



התעריף של "זברה" לחילוצים כאלה הוא 350 שקל ל-20 הדקות הראשונות, ועוד 150-100 שקל לכל 10 דקות נוספות. חשבון החילוץ מנחל חווה הסתכם ב-5,600 שקל. "בטיול האחרון שלי באזור ערד חטפתי שוק", מספר קצין הרכב של חברת ההייטק "נייס", גל גמר. "בכניסה לשביל היה כתוב ל-4X4 בלבד. אנחנו היינו בתוך ג'יפ רציני שבנוי לדרכים קשות, אבל מסביב נסעו הרבה מכוניות נוסעים סטנדרטיות, כולן עם לוגואים של חברות. אני לא מצליח להבין איך הם עשו את זה".



מנהל מחוז הדרום של רשות הטבע והגנים, גלעד בנאי, חקר את הרגלי הנדידה של מכוניות הליסינג במרחבי הנגב והערבה. "מכוניות ליסינג נפוצות בנחל ורדית, נחל ברק, בנחל צחור ובכל מכתש רמון. אפשר לפגוש אותן בחלק המערבי של נחל נקרות. לפני שבועיים פגשתי אחת גם בחלק המזרחי של הנחל. מישהו הצליח לנהוג מעין סהרונים עד מעלה דקלים. בדרך יש כמה מדרגות ובורות שאני מתקשה להבין איך הוא התגבר עליהם".



"נסעתי לחפש את החוף הנסתר באזור חוף דור", מחפש דני א', עובד באחת מחברות הסלולר שנוהג במכונית ליסינג צמודה, קאיה "ריו". "כמובן שלא מצאתי אותו, אבל בדרך ניפצתי את הקרטר (אגן השמן של המנוע). הזעקתי חילוץ. הגרריסט אמר שדרושות לו כמה שעות להיכנס לאזור החולות, אז השארתי את המפתחות באגזוז והסתלקתי ברגל. קצין הרכב בעבודה לא אמר לי כלום. אחרי שבוע שוב שברתי את הקרטר ושבוע אחר כך קיבלתי אי-מייל עם איום, שעקב התנהגותי הרשלנית יחייבו אותי בכל ההוצאות".



דרור א', מחברת תוכנה גדולה, נוהג ברנו "מגאן". "לפני חודש עשיתי עם האוטו את כל הירדן ההררי", הוא מספר. "הגעתי למסקנה שאם אין בוץ אז אני יכול בשקט להיכנס לדרכי ג'יפים גם בלי הנעה 4X4". ה"מגאן" שלו מתחילה את הבוקר, עוד לפני שהמנוע התחמם, בקטע של נהיגת ראלי. "אני גר במודיעין ועוקף את הפקקים דרך יער בן שמן. יש שם בורות וקפיצות, אני עובר מעליהם, כמו שצריך", מספר דרור, "הייתי עכשיו בשירות מילואים ברמת הגולן. ביקשו ממני לקפוץ להביא טלוויזיה ממחנה עופר ליד רמאללה, 500 ק"מ הלוך חזור. כמובן שהסכמתי".



באדיבות ממשלת ישראל



ההמצאה האוטומטיווית הישראלית, מתברר, הרבה יותר משוכללת מסתם ג'יפ. מכונית הליסינג שלנו היא גם טנדר חזק שמסוגל לסחוב כמה מאות ק"ג של שקי מלט לשיפוצים, והיא גם מכונית ספורט שמאיצה למהירויות סילוניות ומסוגלת לקרוע את הכבישים המפותלים ביותר בגליל העליון. מכונית הליסינג מצוידת במערכת מתלים מופלאה שיכולה לספוג מכות של פסי האטה גם במהירות של 80 קמ"ש, קפיצות ממדרכות וכניסה מכוונת לבורות מזדמנים. מכונית הליסינג היא פלא הנדסי.



"ביום שקיבלתי את המכונית מהחברה תקפה אותי קהות חושים מוחלטת, שלמעשה לא עזבה אותי עד עכשיו, שנתיים אחרי", מספר דני א'. "90% מזמן הנהיגה זה פול גז טוטלי. דוושת הדלק דבוקה לרצפה. אני לא חושב על צריכת הדלק כי יש לי פזומט. אני לא חושב על קילומטרז' כי אף אחד לא מגביל אותי בקילומטרים. אם פעם הייתי הולך ברגל חמש דקות עד לקיוסק כדי לקנות סיגריות, היום אני עושה את זה בנהיגה. אם צריך להסיע את כל החברים, גם נסיעות ארוכות במיוחד, אני תמיד מתנדב. אם אני צריך למצוא חניה, אני פשוט זורק את האוטו ברחוב. אם אני חוזר ומגלה שריטות, אני פשוט מגחך ונוסע משם".



צי מכוניות הליסינג נאמד ב-100 אלף מכוניות. יותר מ-50% מהמכוניות החדשות שנמכרות בשנה הן מכוניות ליסינג. מאזדה 3, פורד "פוקוס", יונדאי "גטס" - המכוניות הפופולריות ביותר בישראל נמכרות בעיקר לחברות ליסינג (והשכרה) ונשלחות מיד לחזית, לשרת עובדים. בעבר זכו בתענוג רק עובדים בכירים, שמני משכורת. אחר כך התרחבה התופעה לעובדי היי-טק. היום יש מכונית כמעט לכל פועל. מכונית ליסינג נהפכה למוצר פשוט, נגיש, כמעט מובן מאליו.



התהליך הזה מתרחש באדיבות ממשלת ישראל. משרד האוצר החליט שקבלת מכונית צמודה ממקום העבודה (משפחתית, 1.6 ליטרים) היא הטבה ששווה 1,290 שקל בחודש, כלומר העובד צריך לשלם מדי חודש למדינה מס נוסף, כאילו תפחה משכורתו ב-1,290 שקל בחודש. בשורת הנטו מדובר בדרך כלל ב-800-600 שקל שמקוזזים מהמשכורת.



אלא שלפי נתוני משרד האוצר עצמו, כפי שפורסמו בדו"ח רשות המסים לשנת 2005, צריך המס הזה להיות גבוה פי שניים לפחות. מתברר ששווי השימוש הריאלי במכונית 1.6 ליטרים, שגומאת 20 אלף ק"מ בשנה, הוא 2,991 שקל (כולל ירידת ערך - פחת) ולא 1,290 שקל. ההפסד למדינה, לפי חישובי רשות המסים, הוא חצי מיליארד עד מיליארד שקל בשנה. "אנחנו רוצים לייקר את שווי השימוש", אומר בועז סופר, סמנכ"ל לנושאי כלכלה ברשות המסים, "אבל יש כל כך הרבה גורמים ששמים לי ידיים ורגליים. כל החברים במשרדים הממשלתיים וכל חברי הכנסת נוסעים ברכב צמוד ויש להם אינטרס אישי שהמשכורת שלהם לא תיפגע. אני עצמי חף מכל אינטרס. לי יש אופנוע".



תרבות ה"מגיע