בכר מתוסכל: "מדברים על צמיחה וכדאיות ההשקעות - ופתאום נופלים קסאמים"

מתרבים הסימנים שאולי, בכל זאת, ולמרות כל הספקות, ולמרות כל השנים הארוכות שמדברים בעניין - הפור נפל, ומכל הדיבורים הרמים על העוני תצא בכל זאת תועלת למדינות העניות. "שבע הגדולות" הצליחו לגשר אתמול על חילוקי הדעות והחליטו לממש את היוזמה מיולי 2005 למחיקת חובות ל-17 המדינות העניות ביותר, רובן באפריקה. כמו כן התחייבו המדינות להמשיך ולטפל בחוב של עוד 18 מדינות עניות, ברגע שהן יעמדו בתנאים. בסך הכל מדובר במחיקת חוב של 40 מיליארד דולר לאותן 17 מדינות, חובות לבנק העולמי ולקרן המטבע.



אבל אזרחי אותן מדינות לא יכולים לצאת לרחובות ולשמוח; הבעיות שלהם עדיין רבות. חלק נכבד מהחוב של אותן מדינות הוא לבנקים פרטיים שאינם חלק מתוכנית מחיקת החובות לקרן המטבע ולבנק העולמי. שנית, הן זקוקות לכמה מיליארדי דולרים לשנה כדי "להרים" את הכלכלות שלהן ולהעביר אותה ממצב של רעב למצב של צמיחה. כי הרי מדובר במדינות שבהן התוצר הלאומי הוא 300 דולר לנפש בלבד.



כמו כן מדינות המערב עדיין מסרבות לפתוח את השווקים שלהן ליבוא מאותן מדינות, בגלל ההגנה הטוטלית שהן מעניקות לחקלאים ולתעשיינים שלהם. והאמת היא שיצוא מוצרי חקלאות מאפריקה למערב, כמו פרחים מקניה ומאתיופיה, הוא התשובה הנכונה לעידוד הצמיחה באותן מדינות עניות, כי 70% מהמועסקים במדינות אפריקה עובדים בחקלאות. כלומר, פתיחת השווקים בפני מדינות אפריקה חשובה לא פחות ממחיקת החובות, אך זה עדיין לא קורה.