על סף הדחה

מאת אביב לביא

אחרי שלוש שנים על כס מנכ"ל רשות השידור, שרובן ככולן הוקדשו למאבקים מרים והתכתשויות עם כל גורם אפשרי, מתמרק אורי פורת לקראת הקרב האחרון: זה שבסיומו יוכרע גורל משרתו. כרגע נראה שפורת בדרך הבטוחה להדחה היסטורית. בשבועות האחרונים התהדקה הטבעת סביב צווארו; נותרו רק כמה מהלכים, פורמליים בעיקרם. אם ייחלץ גם מהצרה הזאת, אמר השבוע מישהו, אולי לא ישפר את תדמיתו הבעייתית, אבל בוודאי יהיה זכאי לתואר "הודיני של התקשורת הישראלית".

הדיון בעתידו של השידור הציבורי והניסיון לשקם אותו נפרטו בשנים האחרונות לפרוטות של התכתשויות קטנוניות, סעיפי-סעיפים של ביורוקרטיה מתישה ואינטרסים פוליטיים מכל הגוונים. כולם רבו עם כולם, בעוד רשות השידור קורסת לנגד העיניים. נדמה שהיום היא נמצאת בצומת גורלי: מעבר לפינה מסתתר סיכוי לשינוי; אם גם ההזדמנות הזאת תוחמץ, ספק אם תבוא אחרת. פורת, יודעים גם כל התומכים בהדחתו, הוא לא הבעיה היחידה של רשות השידור. החלפתו אינה תנאי מספיק לרפורמה אמיתית - אבל היא תנאי הכרחי. או, כמו שהגדיר זאת בשיחות סגורות השר החדש רענן כהן, הממונה על רשות השידור, "אי אפשר לעשות מהפכה עם ההנהגה הקיימת".

כמה תהליכים חברו למצב הנוכחי, שבו פורת נמצא על סף הדחה. לפני חצי שנה נכנסה לתפקידה המליאה החדשה של רשות השידור, בראשות נחמן שי. עד מהרה התברר שבניגוד לקודמתה, המליאה הזאת פוליטית פחות מאי פעם, אקטיווית, ומתכוונת ברצינות לתפקד כדירקטוריון פעיל המפקח על עבודת הדרג הניהולי של רשות השידור. פורת ראה בכך כרסום בסמכויותיו. העימות החריף משבוע לשבוע, מישיבה לישיבה. שיאו הגיע בחודש האחרון: פורת הגיש שתי תביעות נגד הדירקטוריון שממונה עליו, בטענה שחבריו מנסים להתערב בעבודתו. חברי המליאה לא האמינו שזה קורה: מעולם לא שמעו על מנכ"ל שפונה לבית משפט נגד הדירקטוריון שמעליו; מרגע זה, הם לא רצו לשמוע מפורת. נסללה הדרך לאיסוף 21 החתימות הדרושות להדחתו.

ספק אם כל זה היה קורה ללא פעולתם הנמרצת - נמרצת מדי לטעמם של כמה גורמים ממסדיים - של חברי פורום איגודי היוצרים. גם מי שלא מסכים עם כמה מטענותיהם, צריך להודות שאנשי הפורום, בראשות דורון צברי, אורי ענבר ואבי שמש, זכאים בחודשים האחרונים לציון לשבח על גילוי אזרחות טובה. בתחילה התעניינו נציגי היוצרים בנעשה ברשות בגלל ההזנחה הבוטה של הפקות המקור בערוץ 1; ככל שנחשפו אל החומר, עיכלו את ממדי השערורייה והבינו שההפקרות רבת השנים ברשות השידור חורגת בהרבה מתחום הפקות המקור. מאותו רגע הם קיבלו עליהם משימה: לחולל מהפכה של ממש ברשות השידור, שתחילתה - הדחת המנכ"ל.

צברי, ענבר ושות' צללו בחודשים האחרונים למעמקי התקציב והפיקו מסמך מאלף המכיל את כל האבסורדים, האי סדרים והסתירות הפנימיות (איש ברשות השידור, למשל, לא יכול להצביע על התקציב של מהדורת "מבט"; התקציב לדרמות בערבית בשנה הקרובה - 0 שקלים; ועוד ועוד); הם הלעיטו את חברי המליאה במידע חשוב, יסדו עיתון אינטרנט שמופץ למאות מנויים, רצו בין פוליטיקאים, פקידי אוצר וחברי מליאת הרשות ושיכנעו שהגיע הזמן לעשות מעשה. במאבק על תקציב רשות השידור לשנה הנוכחית הם נכשלו, והתקציב המופרך עבר כמות שהוא, גם אם באיחור ניכר. אחרי שנוצחו בקרב על התקציב, נשבעו לנצח במערכה על ראשו של המנכ"ל.

ככל שהזמן חולף, נראה שלהצהרות האופטימיות שלהם יש כיסוי.

על רקע סוער זה התכנסה ביום חמישי בערב מליאת רשות השידור לדיון בתפקודו של פורת. זה היה גם יום כניסתו לתפקיד של השר הממונה החדש, רענן כהן. בחלק הראשון של הישיבה נשא כהן נאום נמרץ. רשות השידור כבר ידעה שרים שנכנסו בקול תרועה תוך כדי דיבורים על רפורמה ועזבו בקול ענות חלושה. כהן נשבע שאצלו זה יהיה אחרת. הוא חוזר ומצהיר על עצמו כמי שיעשה מהפכה אמיתית ברשות השידור. יש לו שני יתרונות על קודמיו: רשות השידור היא כל מה שיש לו לעשות; והוא מכהן בממשלת אחדות. רק ממשלת אחדות תוכל להדיח מנכ"ל ולהתערב בנעשה ברשות בלי שהאופוזיציה תאשים אותה בהתערבות פוליטית. כהן מתכוון למצות את היתרון הזה.

התמונה ביום חמישי היתה מוזרה: בחדר הישיבות נכחו נציגי היוצרים (כ-15 מביניהם עלו במיוחד לירושלים), שצילמו את מהלך הישיבה בווידיאו. פורת ישב לצדו של כהן, וזה דיבר עליו כאילו הוא לא שם. הוא תקף את המנכ"ל על שהגיש תביעות משפטיות נגד הוועד המנהל, והבהיר לחברי המליאה שהגיע הזמן לקחת אחריות, כי "בכל חברה כלכלית היו מפטרים אתכם מזמן". כולם הבינו את הרמז.

אחרי כהן ניתנה זכות התגובה לחברי המליאה. גאולה כהן דיברה. היא היתה הראשונה והאחרונה שהתנגדה להדחת פורת. הנימוק: הגיע הזמן להפסיק עם כל הברוגזים האלה ולהתחיל לעבוד ביחד. כהן דיברה בקיצור, והתנצלה על שהיא נאלצת לעזוב כדי להגיש את תוכנית הרדיו שלה ברשת ב'. אין סיבה לחשוד במניעיה של כהן, אבל העובדה שחברת מליאת הרשות מועסקת במקביל על ידי המנכ"ל שעליו היא אמורה לפקח מעוררת אי נוחות.

אחר כך החל החלק השני של הישיבה. רבים במליאה ביקשו את רשות הדיבור. תמליל דבריהם הוא מסמך מעניין: כבר שנים לא זכורה ברשות השידור הסכמה מקיר לקיר כמו זו שנרשמה ביום חמישי. בזה אחר זה הסבירו הדוברים מדוע פורת חייב ללכת הביתה. מהד"ר עמרם מליץ המקורב לש"ס, דרך אמונה אילון, ועד אנשי שמאל, אקדמיה ותקשורת. רובם התעכבו על המינהל הלא תקין, יחסי האנוש הבלתי אפשריים והתוכניות הדלות שמשודרות בערוצים הציבוריים תחת ניהולו של פורת. חלקם אף גלשו לפסים אישיים.

יעקב גיל, מוותיקי המליאה, הטיח בפורת: "לפי דעתי, האישיות שלך היא כזאת שאתה לא מקבל סמכות". אמונה אילון גילתה ש"אין כאן שיתוף פעולה, אי אפשר לעשות כלום. הברירה היא פשוט להתפטר ולהפסיק לבוא לישיבות למרות האוכל הטעים והאווירה הנחמדה".

הפרופ' יהודית אורבך הבהירה שלא נותרו הרבה ברירות: "או שפורת והנהלת הרשות הולכים, או שאני הולכת". גם לד"ר יוסי דהאן נמאס: "אני באתי להיות נצ