שרון: לא נקדם תוכנית מדינית מלבד מפת הדרכים; העברנו הבהרה בעניין לארה"ב

תת-אלוף דקל, שדיבר במכון ראות, תיאר שלוש חלופות מדיניות העומדות בפני ישראל:



* השעיית התהליך המדיני, תוך הצבת "מבחן לרשות הפלשתינית", שקשה לראותה מצליחה בו.



* דבקות ב"מפת הדרכים", תוך עמידה על קיום הסעיפים הביטחוניים תחילה (המפה חותרת להקמת מדינה פלשתינית בתהליך מדורג, שיוביל להסדר קבע, והיא מקובלת על ישראל, הפלשתינאים והקהילה הבינלאומית).



* צעדים חד-צדדיים. דקל אמר, שכיום אפילו תיאום של העברת רכב מעזה לגדה מול הרשות "הוא תהליך מייגע". לכן הטיל ספק ביכולת להסכים עם הפלשתינאים על מהלכים מורכבים יותר.



לדברי דקל, החלופה החד-צדדית עדיפה לישראל, שתמשיך גם בעתיד לדבוק בתפישה העקרונית של שתי מדינות, אבל "לא מחכים להם, ויוצרים תנאים לפתרון". מימוש התפישה יתעכב בשנה הקרובה, אמר דקל, בגלל הבחירות ברשות ובישראל, ובינתיים ייכנס התהליך למצב של "השעיה ומבחן לפלשתינאים". דקל סבור, שאחרי הבחירות ברשות תדע ישראל עם מי יש לה עסק בצד השני, ולכן הוא מוצא היבטים חיוביים גם בכניסת החמאס למערכת הפוליטית הפלשתינית, שישראל מתנגדת לה.



בלשכת שר הביטחון אמרו אתמול, שבכירי אמ"ן ואג"ת ביטאו את דעתם, ולא עמדה מוסכמת של מערכת הביטחון. כמו שרון, גם שר הביטחון, שאול מופז, סבור שאחרי ההתנתקות יש לפנות ל"מפת הדרכים".



מבחינה מעשית, אין הרבה הבדל בין "המתנה ומבחן לפלשתינאים" לבין "כניסה למפת הדרכים רק לאחר שהפלשתינאים יפרקו את ארגוני הטרור". בשני המקרים, ישראל תמתין לתזוזה בצד השני, כשהיא נשענת על התמיכה הבינלאומית שעוררה ההתנתקות. אירועי הימים האחרונים בעזה, והתפקיד הסביל שמילאה בהם הרשות הפלשתינית, המחישו שאין טעם לצפות לאיזו פעולה פלשתינית נחרצת נגד הטרור.



הבעיה היא שההמתנה הבינלאומית לא תימשך לנצח. במשרד החוץ, למשל, סבורים שתקופת החסד תסתיים בחודשים הקרובים, ו"העולם" יחזור להציק לישראל בגלל מעשיה בגדה המערבית, ובראשם השלמת גדר ההפרדה והבנייה בהתנחלויות. שרי החוץ האירופים כבר העלו בשיחותיהם עם שלום בעצרת האו"ם את התנגדותם התקיפה לבנייה באזור מעלה אדומים, שנתפשת כמזימה ישראלית לנתק בין צפון הגדה לדרומה.