דוד קליין: ניסיון של הבנק המרכזי להגן על הגבול התחתון של הרצועה יגרור אחריו סיבוכים פיננסיים מאקרו כלכליים

נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, ממשיך לתקוף את משטר רצועת האלכסון, והפעם בנאום שנשא בכנס התאחדות התעשיינים בירושלים. לדברי קליין, עצם קיומה של הרצועה חושף את הציבור לסיכון, הנובע מכך שהיום יש מי שחושב שניתן לקבל כפשוטה את קיום הרצועה ולבנות עליה את ההחלטות הכלכליות.

יתירה מכך, קליין טוען כי ההנחה "שהגבול התחתון הוא עובדה", שאליה מתייחסים יבואנים, יצואנים והציבור הרחב "בשיקוליהם וצעדיהם העסקיים" היא מדאיגה, במיוחד כשהיא נעשית בברכת הרשויות. קליין פונה אל הממשלה ושואל האם היא לוקחת על עצמה את האחריות לפצות את אלה שיינזקו מכך שסמכו על הבטחתה שתשמור על הגבול התחתון? קליין הוסיף כי אם אין הדבר כך, מוטב שהעניין ייאמר בבירור.

קליין אמר בנאומו, כי לא ברור אם ומתי נצטרך להגן על הגבול התחתון של הרצועה, אולם מהלך כזה שייאלץ את הבנק המרכזי להתחיל להדפיס שקלים, מבטיח לנו סיבוכים פיננסיים בעלי השלכות מקרו כלכליות.

לדברי קליין, המחויבות ליציבות מחירים תאלץ את הבנק המרכזי לעקר את היצע הכסף בשוק הכספים באמצעות הגדלת פקדונות הבנקים בבנק ישראל, מה שיגביר את תלותם של הבנקים המסחריים בבנק ישראל ועשוי לפגוע ביציבותם.

פעילות ספוקלטיווית נמוכה

קליין מלין עוד על מגבלת הכמות שמוטלת על יכולתו של הבנק המרכזי בהנפקת המק"מ, שאמור להיות הכלי המרכזי בידי הבנק לספיגת הכספים משוק ההון. הנגיד הוסיף כי מגבלה זו פוגעת בפיתוחו של שוק הכספים הישראלי, תורמת לחיזוק המונופול הבנקאי על התיווך הפיננסי ויוצרת למדינה הפסדים המחייבים אותה להעלות את נטל המס.

קליין טען כי ההערכות לפיהן פערי הריבית בין השקל לבין המט"ח הם הגורם לתנועות ההון אל המדינה הן חסרות ביסוס. לדבריו, הנתונים מלמדים על כך שהמשקיעים הזרים כמעט שאינם משקיעים בנכסים שקליים לא צמודים, ובנוסף, גם בתקופות בהן היו פערי הריבית גבוהים מאשר כיום, לא ניתן היה לזהות פעילות ספקולטיווית של תושבי חוץ.

לדברי קליין, המשקיעים הזרים נמנעים מלתפוש פוזיציות ספקולטיוויות מול השקל, בשל סיכוני שער החליפין (האפשרות לפיחות חד שיבטל את הרווחים בגין פער הריבית החיובי). לדבריו, העובדה שבנק ישראל מסרב "לבטח" את שער החליפין, הופכת את הספקולציה למסוכנת ומונעת את הזרמת הדולרים על מנת ליהנות "מנדיבותו המופלגת של בנק ישראל".

קליין ציין כי פער הריביות הוא גורם פחות מהותי גם עבור המשקיעים המקומיים - אחרי שחוו מספר פיחותים כואבים, שלימדו על כך שההנחה שבנק ישראל יתערב במסחר על מנת למנוע פיחות משמעותי (מחשש להתפרצות אינפלציונית) היתה שגויה.

ניסיון העבר לא מעודד התערבות

קליין הדגיש כי גם אם היה הבנק המרכזי נוקט באסטרטגיה של התערבות במסחר בניסיון למנוע פיחותים, הרי שמקרים דומים בעולם מלמדים על כך שנסיונות אלו הם בעייתיים, ועשויים להביא (כאשר הבנק ייאלץ לזנוח את האסטרטגיה) לפיחות גדול שימוטט את הגופים שהימרו על יציבות בשער החליפין.

לדברי קליין, המסקנה המעשית היא כי כל עוד ששער החליפין נקבע בשוק, תנודות בפערי הריביות של המטבעות השונים (ובמיוחד כאשר הפערים קטנים) אינן יוצרות שינויים בתנועות ההון.

קליין מסכים עם זאת, כי פעילות ספקולטיווית תיתכן גם אצלנו, ולדבריו הדבר יקרה אם שוב יהיה צורך להגן על שער חליפין מסוים, או אם יסתבר שהממשלה אינה מחויבת ליעד של יציבות מחירים, או משחררת את רסן המשמעת הפיסקלית.

נגיד בנק ישראל חולק על הטענה שצמצום פערי הריביות בין ישראל לבין העולם, ירחיק את שער החליפין מהגבול התחתון, והסביר כי ההתקרבות לגבול התחתון מקורה בעלייתו הטבעית של שער החליפין (הקשורה בשיפוע האלכסון), ביבוא ההון לטווח ארוך ובשערי החליפין בעולם.