האם המרקסיזם חוזר?

מאת ברברה זופ, מריאן בלזברג וקלאוס ברינקבוימר, דר שפיגל

שום שלט לא מוביל לקברו, המבקר צריך למצוא בעצמו את הדרך. הנהלת בית הקברות הלונדוני אחראית רק לחלקו המערבי של הייגייט, אבל קברו של קרל מרקס נמצא בחלק המזרחי. הפילוסוף, הכלכלן והמהפכן המפורסם טמון במקום מנוחתם האחרון של חריגים וסוטים מן הקו - מוסלמים, בודהיסטים ואפיקורסים למיניהם. בבוקר קייצי בלונדון קיפץ זוג סיני צעיר בעליצות מסביב לאנדרטה. האשה התייצבה מלפנים, הגבר צילם ושניהם ציחקקו. ואז לפתע פנתה אליהם גברת קשישה חמורת סבר: "יש לכם כרטיס? שילמתם תמורתו?" מרקס המת הוא סחורה, האגודה המנהלת את בית הקברות היא עסק, והגברת, ג'ין פייטמן, היא הבעלים. מי שרוצה לפקוד את קברו של מרקס צריך לשלם, והמחיר מאמיר אם הוא גם רוצה להצטלם ליד המצבה. לכך דואגת פייטמן, בת 83, חברה ב"מסדר האימפריה הבריטית". כיום לא מופיעות כמעט משלחות בהייגייט, רק לעתים נדירות אפשר לראות קבוצות קובנים או צפון קוריאנים. היום באים העולים לרגל כיחידים, מרצונם, ומשתהים ליד המצבה.



בקיץ 2005 החלו להישמע במערב סיסמאות והתבטאויות שנחשבו מזה שנים כמיושנות. פתאום מדברים על "אסטרטגיות בינלאומיות למקסום רווחים", על "כלכול מוחלט" (אקונומיזציה של הכל), על "כוח ההון". דומה "כאילו קרל מרקס קם ויצא מקברו", כתב בדאגה השבועון האמריקאי "ניוזוויק" לאחר שיו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, פרנץ מינטפרינג, דיבר באפריל על "נחיל ארבה" בהתייחסו למשקיעים זרים שבוזזים את התעשיות הגרמניות וביסודו של דבר את גרמניה כולה, ודבריו חוללו סערה. במשאל שנערך לאחר מכן אמרו 75% מהגרמנים שהוא צודק. רוב בקרב האזרחים מצא ש"תאוות בצע מסכנת את הדמוקרטיה הגרמנית".



האם אכן חוזר המרקסיזם, אף שעשרות שנים כבר הוכרז על מותו? קחו למשל את דבריו של בנקאי השקעות אמריקאי שאומר כי "מרקס ניחן בהבנה הטובה ביותר של הקפיטליזם". לדבריו, ככל שישב זמן רב יותר בוול סטריט, "התחזקה אמונתי העמוקה שמרקס צדק". במשאל בגרמניה שערך ערוץ הטלוויזיה ZDF בשאלה מי היו הגרמנים הגדולים ביותר, תפס מרקס את המקום השלישי, לאחר קונרד אדנאואר ומרטין לותר. ובמשאל של ה"שפיגל" באחרונה זכה מרקס לשיעור תמיכה מדהים, ולא רק במזרח גרמניה. 50% מהגרמנים במערב אמרו שלביקורתו של מרקס על הקפיטליזם "עדיין יש כיום משמעות", 56% מהנשאלים במערב אפילו חשבו שהסוציאליזם "הוא רעיון טוב שעד כה יושם בצורה גרועה", ושיעור הסבורים כך היה עוד גבוה יותר בקרב צעירים.



"המניפסט הקומוניסטי" אינו מופיע ברשימות רבי מכר אבל תפוצתו דומה לזו של כתבי הקודש, ולפתע שוב צצות ציטטות ממנו בדיווחים, במאמרים ובדיונים פוליטיים, לפעמים תוך הבעת התפעלות מכושרו הנבואי של מרקס, לעתים בלוויית ההערה שההון נמצא כיום במקום שבו ראה אותו מרקס לפני 150 שנה, משתרע על עולם ומלואו, בכל מקום. "וזה קרה רק עכשיו", אמר אוסקר נגט, שמזה 50 שנים לומד את מרקס ואת הקפיטליזם. "זה דבר מה חדש, זו האירוניה של ההיסטוריה, שהקפיטל פועל לראשונה בהיסטוריה בדיוק כפי שתיאר זאת מרקס ב'קפיטל'. מעולם עד כה לא זרם ההון בחופשיות כה רבה כמו היום".



נגט הוא בן 71, פילוסוף חברתי ואחד ההוגים החשובים של אנשי דור 68', נציגם של השמאל הלא דוגמטי ו"התיאוריה הביקורתית" כפי שהיא מכונה. לפני שלוש שנים הוא נשא את הרצאת הפרישה שלו מאוניברסיטת האנובר, דיבר על קנט ועל מרקס וקרא "במפגיע" בזכות תחייתם. גרהרד שרדר ישב אז בשורה השנייה, והאולם היה מפוצץ. היום קובע נגט כי "יש שוב רבים שמתעניינים במרקס", ובדבריו הוא לא התכוון לשרדר אלא ל"צעירים רבים שמפקפקים, שחוששים כי הם יתאמצו ויפרפרו ובכל זאת לא ישיגו דבר, שרואים לנגד עיניהם רק סיכויים להישרדות צחיחה. והם שואלים 'מה דפוק בשיטה הזו'?"



ומה באמת דפוק? "ממשלות המדינות המפותחות תלויות בתנועות ההון במידה חסרת תקדים. ההון לא רק יכול לנוע בעולם כולו, המחסומים והמעצורים שעמדו בפניו הולכים ונעלמים. הדברים הם כפי שתיאר מרקס, ההון חודר לכל נקבוביות החברה. אנו שרויים בטירוף הפרטה שמעולם לא היתה כמותה, רווחות אצלנו דרכי פעולה של הקפיטליזם המוקדם הפרוע", אומר נגט.



שוב עולה ביקורת על הקפיטליזם ושוב מדברים על הביקורת. נגט רק משתאה על שבמשך זמן כה רב מאז נפילת "הסוציאליזם האמיתי" סכר את פיו השמאל הלא דוגמטי במערב, שראה במזרח גרמניה ודומותיה לא את העתיד, אלא את הבגידה בסוציאליזם. "השמאל הניח לשמרנים להפקיע מרשותו את המושגים חירות, סולידריות, שחרור. אנו צריכים לצאת למאבק כדי לזכות שוב בשפה הפוליטית. מינטפרינג פתח את הדלת, מי יודע מדוע", אומר נגט.



בתחילת יוני נכח גם מינטרפינג בטריאר, בטקס פתיחתו מחדש של בית הולדתו של קרל מרקס, בית בסגנון בארוקי בעל שלוש קומות, שלידו שוכנים הבר Zum Letzten Cent (עד הסנט האחרון) ובית הזונות "שרי". אלה אתרי המפלט להמונים בשנת 2005. בבית זה בבריקנשטרסה בא קרל מרקס לעולם ב-5 במאי 1818, ובביקורים בו העלו את מרקס על נס לא רק כבדי הגוש המזרחי. וילי ברנדט למשל שיבח את מרקס ב-1977 במלים "החתירה לחירות, לשחרור האדם משעבוד ומתלות משפילה היתה המניע מאחורי מפעלו".



מרקס כאחד מ"אנשים טובים יותר" הדרושים להקמת חברה טובה יותר? מרקס היה אגומניאק, אמרה ביאטריקס בוביה, היסטוריונית בקרן פרידריך אברט ומנהלת ביתו של קרל מרקס. מרקס היה בעל שיגעון גדלות, ציניקן, שהתייחס בבוז לבני אדם. היא ישבה בחצר הפנימית, ליד השלט "העישון אסור", עישנה סיגריות גולואז ושאלה: האם אפשר בכלל לחבב את מרקס?



אבל להבטחה של מרקס כי לאחר המהפכה - לאחר שהפרולטריון המדוכא ישחרר את החברה כולה, לא רק את עצמו - ישלוט האדם על הכלכלה ולא עוד הכלכלה על האדם, היה כוח משיכה אדיר, ולא רק בקרב מרקסיסטים; כמו גם לדבריו שהאדם יכול לעשות היסטוריה וכי אינו מופקר בחוסר אונים לחסדם של כוחות מטפיסיים או כלכליים. היחס למרקס מוסיף להיות אמביוולנטי מאוד בק