הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והמנכ"ל, מוחמד אל-בראדעי, הם זוכי פרס נובל לשלום לשנת 2005

מאת יוסי מלמן והסוכנויות



הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) והעומד בראשה, מוחמד אל-בראדעי, הם הזוכים בפרס נובל לשלום לשנת 2005, כך הודיעה היום ועדת הפרס באוסלו, בירת נורווגיה.



ועדת הפרס נימקה את הבחירה באל-בראדעי ב"מאמציו למנוע שימוש באנרגיה גרעינית למטרות צבאיות, ולוודא שהשימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום יהיה בטוח ככל הניתן". הוועדה הדגישה כי יש להכיר במאמצי הסוכנות להתמודד עם אחת הסכנות הקשות ביותר שמולן ניצב העולם: "בתקופה שבה איום השימוש בנשק גרעיני גובר, הוועדה מעוניינת להדגיש את החשיבות שבטיפול בסכנה זו באמצעות סבא"א".



דוברת סבא"א, מליסה פלמינג, אמרה בווינה בתגובה להודעת ועדת הפרס, כי "זהו רגע של גאווה עבור הסוכנות. לא חשבנו שנגיע ליום הזה, וזהו רגע של עילוי עבורנו. אין פרס חשוב יותר מזה לארגון כמו סבא"א".



הוזכר כמחליף אפשרי לאנאן



אל-בראדעי נולד במצרים ב-1942, למד משפטים באוניברסיטת קהיר והמשיך בלימודיו באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים לימודי דוקטורט במשפט בינלאומי. ב-1974 שב לעבודתו במשרד החוץ של מצרים, משם עבר ב-1984 לסבא"א וזה תשעה שנים הוא מנכ"ל הארגון.



שמו של אל-בראדעי הוזכר כמחליף אפשרי למזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, במיוחד לאחר ששמו של אנאן נקשר לשערוריות השחיתות באו"ם. הזכייה בפרס נובל היא הוקרה למאמציו הבלי פוסקים לצמצם את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם.



אל-בראדעי, שבילה את מרבית שנות חייו הבוגרים באו"ם, התבלט במיחד בארבע השנים האחרונות על רקע מאמצי הקהילה הבינלאומית למנוע מאיראן להגיע לנשק גרעיני והמשבר באותו נושא עם צפון קוריאה שרק לאחרונה, כך נראה, מסתמן
פתרונו.



אל-בראדעי נחשב לחשוד בעיני ישראל, אבל עם השנים למדו אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית, הבאים עמו במגע, להעריך את יושרו ומקצועיותו גם אם לא תמיד ראו עין בעין את התנהלותו הן כלפי איראן והן כלפי ישראל.



לגבי איראן, סברו בישראל ובארה"ב כי גישתו היתה משפטית ופורמליסטית מדי, מחד גיסא, ודיפלומטית מאידך. הדו"חות שחיבר שבהם נחשפו דרכי התרמית, ההונאה וההסתרות של איראן היו רכים מדי לטעמם של מבקריו, אבל אל-בראדעי, נאמן לאופיו ולתפקידו, העדיף פתרונות דיפלומטיים על פני יצירת משבר וקרע אם כי גם הוא הבין לפני כחודש, שבלי תגובה ראויה לא יהיה סוף לתרגילי ההתחמקות של איראן, וכך התקבלה במושב האחרון של מועצת הנגידים של האום החלטה להכריז על אירן כעל מדינה ש"אינה מצייתת" להחלטות הבינלאומיות בעניינה ולהחליט על העברת הנושא למועצת הביטחון של האו"ם.



כלפי ישראל, כפי שגם הביע זאת בראיון עמו, הוא סבר כי עליה לפתוח בשיחות על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. הוא מאמין כי עמימותה הגרעינית של ישראל אינה תורמת ליציבות האזורית והבינלאומית וממריצה את שכנותיה, כמו איראן, לנסות ולהשיג נשק גרעיני. עם זאת הוא אינו משמיע דברים אלה בטונים מתלהמים ומבין את הפסיכולוגיה של צרכי הביטחון של ישראל, את רגישותה ההסטורית על רקע השואה ולכן התנהלותו בעניין זה היתה תמיד דיסקרטית ודיפלומטית. הוא תומך בפתיחת שיחות בעניין, אך מבין כי לא ניתן לתבוע בשלב זה מישראל התפרקות מנשקה הגרעיני.



לפני למעלה משנה ביקר בראדעי בישראל בפעם השניה בביקור שהיה הראשון שניתן לו פומבי. לפני שנים אחרונות ביקר בחשאי וכמובן לא זכה לבקר בכור הגרעיני בדימונה שהסוכנות אינה מפקחת עליו משום שישראל אינה חתומה על האמנה לאי הפצתו של נשק גרעיני.



ניסיון לפקח על ה-NPT



סבא"א נוסדה ב-1957 בעקבות נאומו של אייזנהאור לשם שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי של הקהילה הבינלאומית. במסגרת זו, ובמיוחד מאז נחתמה לפני כ-30 שנים האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT) מנסה סבא"א, בהצלחה חלקית, למנוע תפוצת חומרים, ידע וטכנולוגיה גרעיניים למטרות צבאיות. פקחי הארגון רשאים לבקר במתקנים הגרעיניים של המדינות החברות בו (130) או החתומות על ה-NPT, כדי לפקח על המתרחש בהם.



במשך שנים היה סבא"א ארגון מנומנם, אבל בשנים האחרונות עלה על סדר-היום הבינלאומי. חלק זעיר מהתהליך הזה יש לזקוף לאישיותו הדומיננטית של אל-בראדעי, אך זהו בעיקר פרי הנסיבות. למשל, המשבר של השנה האחרונה בחצי האי הקוריאני ולהחלטת המשטר בצפון קוריאה להסתלק מהסכמיו עם סבא"א ומחברותו ב-NPT.