ביהמ"ש המחוזי: כדי להגן על עצמו רשאי עיתונאי לחשוף מקור גם כשהמקור מתנגד

בהחלטה תקדימית קבע השופט עמירם בנימיני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, כי על מנת להגן על עצמו - למשל מפני תביעות דיבה - רשאי עיתונאי לחשוף את המקור שסיפק לו מידע, גם כאשר המקור מתנגד לכך.



מדובר בתביעת דיבה שהגיש נציגו לשעבר של בנק דיסקונט בלונדון, ששון מרון, נגד עיתון "גלובס", עורך העיתון חגי גולן והכתבת ג'ודי מלץ. התביעה הוגשה בגין כתבה שפירסם העיתון בה נכתב כי מרון פוטר עקב אי סדרים כספיים. מרון טען כי הוא לא פוטר אלא סיים את תפקידו בהסכמת הממונים עליו בבנק. העיתון התגונן בטענה כי המקור לידיעה הוא בנק דיסקונט עצמו, ולפיכך גם הבנק צורף כנתבע על ידי מרון.



בעת עדותה של הכתבת מלץ שפירסמה את הידיעה היא נשאלה על ידי עורך דינו של התובע, שלמה טמיר, מיהו המקור שמסר לה את הפרטים שפורסמו בכתבתה. הכתבת ביקשה להשיב על שאלה זו והיתה מוכנה לחשוף את המקור, אך הבנק התנגד לכך בטענה של חסיון עיתונאי. לגרסת הבנק, החסיון העיתונאי שייך למקור שסיפק את הידיעה לעיתונאי, ולכן אין בהסכמתו של העיתונאי לגילוי המקור די לצורך הסרת החיסיון.



בית המשפט המחוזי קבע כי החסיון העיתונאי נתון למקור שמסר את המידע. על כן, קיימת לעיתונאי הזכות שלא לחשוף את המקור לידיעה, על מנת שלא לפגוע בעבודה העיתונאית. ואולם, כאשר העיתונאי עצמו מבקש לחשוף את המקור, והמקור מתנגד לכך, יש לבחון עד כמה גילוי זהות המקור רלוונטי להגנת העיתונאי.



השופט קבע: "כאשר העיתונאי נתבע לדין בגין הוצאת דיבה, ולטענתו הדברים שפירסם מקורם באדם פלוני, ואותו פלוני מכחיש כי הוא המקור ואף מכחיש כי הוא אמר את הדברים - יש לאפשר לעיתונאי לחשוף את המקור כדי שיוכל להתגונן מפני טענות המקור ומפני תביעת הדיבה".



"באנלוגיה לחסיון הבנקאי", קבע בית המשפט, "ניתן לציין כי אחד המקרים בהם ניתן להסיר את חובת הסודיות הבנקאית הוא המקרה שבו הבנק עצמו חייב לחשוף את המידע הבנקאי כאשר הוא נתבע על ידי הלקוח".



בית המשפט הוסיף כי לא זו בלבד שיש לאפשר לעיתונאי להתגונן נגד תביעת הדיבה, אלא שאין לאפשר למקור שמסר פרטים כוזבים - ובכך ביצע עוולה של איסור לשון הרע ואף גרם לעיתונאי להיכשל בעניין זה - להתחמק מאחריותו תוך הסתתרות מאחורי החסיון העיתונאי. בית המשפט הוסיף כי לא ברור בשם מי מעלה הבנק את טענת החסיון, משום שהבנק אינו מודה כי הוא היה המקור לידיעה שפירסמה מלץ.



לאור כל האמור, החליט בית המשפט לדחות את התנגדות הבנק ולהתיר את השאלה. יחד עם זאת מכיוון שעורך דינו של מרון ויתר על השאלה, קבע בית המשפט כי הצדדים יוכלו להסתמך על תצהירה של מלץ ממנו עולה כי המקור הוא בכיר בהנהלת הבנק (א 2667/00).