סודיות יקרה

א.ת עברה לדירה חדשה והתקינה בה קו בזק חדש. נציג בזק הסביר לה שהיא תצורף חינם לספר הטלפונים של החברה ולשירות 144, אולם א.ת רצתה שמספרה יישאר חסוי וביקשה שפרטיה לא יופיעו באף מקום. להפתעתה אמר לה הנציג כי לפי חוקי משרד התקשורת היא תצטרך לשלם באופן חד פעמי 70 שקל כדי לא להיכלל ב-144 ובספר הטלפונים.



"האם באמת קיים חוק כזה ואם כן, למה הוא לא מחייב גם חברות תקשורת אחרות כמו הוט וחברות הסלולר?", שואלת א.ת. "זה באמת הגיוני לגבות מאנשים כסף עבור הצטרפות למאגר נתונים, אבל מה ההגיון בגביית תשלום מלקוחות שאינם רוצים להיכלל ברשימות הטלפונים?"



מלשכת דובר משרד התקשורת נמסר בתגובה: "חברת בזק מחויבת לפי הוראות רשיונה לפרסם מדריך מנויי טלפון, להפעיל מוקד מודיעין ולהוסיף כל מנוי שלא התנגד לכך למאגר. הוראות אלה נובעות מתפישה לפיה רוב הציבור מעוניין במידע אודות שמות מנויים, מענם ומספר הטלפון שלהם, ועל כן ראוי שהחברה תפרסמו ללא תשלום נוסף.



"בעשור האחרון בדקו את תעריפי החברה ועדות ציבוריות מקצועיות המתמנות מדי חמש שנים. ועדת גרונאו הגישה המלצותיה במארס 2003, ואלו אומצו במלואן. בבסיס ההמלצות עמד עקרון קביעת תעריפים על בסיס כלכלי, כלומר בהתאם לעלות הפקת השירות בפועל וזאת כדי למנוע סבסוד צולב בין השירותים השונים שמספקת החברה. תעריף החיוב בעד הקצאת מספר טלפון חסוי, 60.50 שקלים בתוספת מע"מ, הוא חד פעמי ועומד בקנה אחד עם ההמלצות האמורות. חברת בזק, בהיותה מונופול בתחום הטלפוניה הנייחת, היא החברה היחידה אשר תעריפיה מפוקחים על ידי משרד התקשורת."



לדעת א.ת, ההנחה שכולם מעוניינים בפרסום שמם היא שגויה. האם לא כדאי היה לאפשר ללקוח לבחור בחינם בעת התקנת הקו אם הוא רוצה ששמו יתפרסם או לא - ולגבות תשלום רק אם הוא מעוניין לשנות את הסטטוס מאוחר יותר?