מאת דיוויד ברבוזה
שנחאי. אם חשבתם שניו יורק היא העיר הבנויה ביותר בעולם, תחשבו שוב. השנה תסתיים בשנחאי בנייתם של מאות מגדלים, ששטח המגורים והמשרדים בהם גדול יותר מאשר בכל בנייני המשרדים בניו יורק גם יחד. מספר גורדי השחקים בשנחאי עולה על 4,000 - פי שניים ממספרם בניו יורק - ולפי התוכניות עוד 1,000 גורדי שחקים ייבנו עד סוף העשור.
אם יש תחום אחד לוהט בסין של תחילת המאה ה-21, זהו תחום הנדל"ן. קדחת הבנייה שאוחזת במדינה היא חסרת תקדים בהיקפה, ונחשבת לאחד מגלי הבנייה הגדולים בהיסטוריה האנושית. אבל למרות עשרות הבניינים שצומחים מדי יום, שנחאי נותרה עיר צפופה מאין כמוה, והמחירים בהתאם: עשירי סין החדשים מוכנים לשלם יותר מחמישה מיליון דולר - סכום דמיוני לרוב הסינים - תמורת דירת יוקרה במגדלים החדשים.
זה לא תמיד היה כך: מאז שעלו הקומוניסטים לשלטון ב-1949, נבנו מעט מאוד בתי מגורים או משרדים. ואולם, עם תחילת שנות ה-90, החלו ערי סין לפצות את עצמן על הזמן שאבד. השנה נמצא טירוף הבנייה בשיאו: ברחבי סין צפויים עד סוף השנה לבנות על למעלה מ-440 מיליון מטרים רבועים, יותר משאי פעם נבנה בכל מדינה אחרת בשנה אחת.
"מה שאנחנו רואים היום בסין, לא ראינו מעולם בתולדות המין האנושי", אומר ריצ'רד ברדט, מרצה לאדריכלות ולתכנון ערים ב-London School of Economics. "זהו גם קצב הפיתוח המהיר ביותר ב-50 השנים האחרונות - או במאה האחרונה".
קשה להתווכח עם דבריו: סין מתפתחת בסערה, והמהירות האדירה שבה היא צומחת מותירה לעיתים סמלים של הישן והחדש זה לצד זה. כך, מקדש טאואיסטי עתיק בבייג'ין, שהקבלנים עדיין לא הצליחו להשיג אישור כדי להרסו, ניצב בלבו של מגרש חנייה עצום שמשרת את לקוחות קניון "משאבי הזהב" - מרכז הקניות השני בגודלו בעולם, ששטחו שני מיליון מ"ר.
היזמים לא נחים לרגע: חברות בנייה גדולות קונות מדי יום עשרות שטחי ענק באזור שנחאי וערים אחרות, ומתכננות להקים בהן מתחמי מגורים עצומים בעלי שמות קיטשיים, שימשכו את מעמד הביניים העולה בסין - שמות כמו "ונציה של המזרח", "אחוזת עננים" ו"נווה גנים". חלקן אף הרחיקו לכת, וניסו לשחק על הקשר שהמעמדות העליונים בכל רחבי העולם עושים בין השפה הצרפתית לחיים הטובים: כך קיבלו מתחמי מגורים יוקרתיים שמות כמו "Palais de Fortune".
מפעל הבנייה הסיני מגמד כל דבר דומה שנבנה בימים אלה במערב. לא נדיר לראות מתחם מגורים שבו 30 או 40 מגדלי דירות, מקובצים סביב גנים ונחלים מלאכותיים. "אני עובד עכשיו על בניית טיילת מול נהר מלאכותי, שתשתרע לאורך 46 קילומטרים", אומר קבלן אמריקאי בשנחאי. "בנייה בהיקף כזה לא מתרחשת אפילו בארה"ב".
העשירים באמת בוחרים להגשים את החלום האמריקאי, אבל בגודל ובהיקף היאה לסין: וילה בסגנון צרפתי שלצדה אגם מלאכותי, ובהמשך הדרך גם כיכר, משרד דואר פרטי, אולם קולנוע, וכמובן תחנת כוח קטנה.
המחירים עולים בקצב מטורף, והקבלנים לא מפסיקים לבנות לרגע, מחשש שהמחירים יקפצו. הטירוף הגיע לדרגה כזו, עד שבכירים בממשלה וכלכלנים מובילים הזהירו מפני "בועת נדל"ן" עצומה, שהשלכות התפוצצותה יגמדו את התוצאות של פיצוץ "בועת ההיי-טק" במערב. כבר עתה, רבים ממשכנים את כל נכסיהם כדי להצטרף לתנופת הבנייה, ואיכרים שוקלים למכור את כל אדמתם למשקיעים בתקווה שהם ייפתחו עליה את בברלי הילס הבאה. לפי ההערכה, אמורים עוד כ-75 מיליון איכרים לעבור מהכפר לערים בחמש השנים הבאות. מדובר בהגירה אנושית מהגדולות בהיסטוריה.
לצמיחה בסין יש צד אפל: היקף הבנייה מאלץ את המדינה לחפש יותר ויותר אחר מקורות אנרגיה, ומעלה בכך בצורה חדה את מחירי הנפט והגז. סין גם הופכת במהרה לאחת המזהמות הגדולות: היא השנייה בעולם - אחרי ארה"ב - בפליטת גזי חממה. שבע מתוך עשר הערים המזוהמות בעולם נמצאות בסין.
תשכחו מניו יורק: צמיחתה של סין הפכה את שנחאי לעיר הבנויה בעולם
ניו יורק טיימס
21.10.2005 / 11:54