התפאורה היתה מושלמת. הניחוחות העדינים שעלו מהמטבח, האושפיזין המכובדים שהתחילו לעלות לרגל לחווילה בקיסריה, הספות הרכות עם בדי המשי ויצירות האמנות על הקירות ובעיקר זוג המארחים, קלוד ויגאל בריטמן. היא אדריכלית ויו"ר מועצת המוזיאונים בישראל, הוא מבעלי משרד רואי החשבון בריטמן-אלמגור, אחת הפירמות הגדולות בארץ.
שארם צרפתי הורגש בכל פינה בבית הוויקנד של הבריטמנים (מעון החול הדו-מפלסי שוכן בשכונת צהלה בצפון תל אביב), ולא רק בגלל נוכחותו של שגריר צרפת בישראל, ז'ראר ארו. בעלת הבית מפזרת סביבה שיק כפי שמג"ב מפזרים הפגנות: בארונה אוסף של מאות צעיפים ממסעותיה בעולם, בספרייתה מסודרים מאות סרטי וידיאו של סרטים צרפתיים, מגופה החטוב נודף מעדנות בושם משכר. כך יאה וכך נאה למי שעלתה מצרפת לישראל בגיל 30 וממזגת את תרבות הסלון הפאריסאית בחיי האלפיון העליון של ישראל.
ניחוחות פאריס משכו לסעודת ראש השנה את שרת החינוך והתרבות לימור לבנת, שהגיעה בחברת בעלה, אליחי הניג, ובנה הדוגמן, יאיר, שזוכר רק את מסיבת הטראנס שאליה הלך אחר כך. בשנתיים האחרונות התיידדו השתיים, ופעילי ליכוד זוכרים אותן יושבות מדי פעם ביחד לקפה. גם אשת העולם הגדול של רמת גן, ג'ודי ניר מוזס שלום, קפצה לשעה קלה. למעשה, אשת שר החוץ כה התרשמה מקלוד גרונדמן-בריטמן שמיד רצה לספר לחבר'ה. "הנה שגרירת ישראל בצרפת", נשמעה ניר מוזס שלום מבשרת לבעלה באותו ערב בטלפון הסלולארי; באותה הזדמנות מיהרה לבדוק מתי יוכל שלום לפגוש את גרונדמן-בריטמן כדי לקדם עניינים.
ג'ודי, אכן, מכה שנית: עוד לא נדמו אזכורי שמה בשערורייה סביב השגריר בוואשינגטון וכבר משורבב שמה בנוגע לשגריר בפאריס, תפקיד שהתפנה לאחר שנסים זווילי הודיע על פרישתו ורצונו להתמודד בפריימריס במפלגת העבודה. זה כמה שבועות, מאז אותה ארוחת ראש השנה מופלאה בקיסריה וההמלצה שהעבירה ניר מוזס שלום לבעלה, שגרונדמן-בריטמן (שם משפחתה הקודם מנישואיה לאדריכל המנוח שמואל גרונדמן) מוזכרת בחוגי ההון-שלטון כמועמדת לאחת המשרות החשובות בשירות החוץ של ישראל.
האנונימיות של גרונדמן-בריטמן הביאה לכך שהמהלך המתרקם עוד לא הופנם, אף שהפגישה בינה לבין השר שלום כבר נקבעה לשבוע שעבר ובוטלה ברגע האחרון. גם זווילי, ששרד בגבורה את הקדנציה וכבר פצח במסיבות פרידה מעמיתיו הצרפתים, לא שמע על מינויה המתהווה של גרונדמן-בריטמן, אף שהוא בהחלט יודע מיהי. הוא הכירה בכנס שאירגנה גרונדמן-בריטמן בבית הפרלמנט הצרפתי (!) בפאריס בשנה שעברה בשביל, הדקו חגורות, מכללת נתניה, שבה היא מכהנת כסגנית חוג הידידים הבינלאומי.
במשרד החוץ לא רק שלא שמעו על המהלך, אלא גם לא יודעים מיהי גרונדמן-בריטמן. בתגובת המשרד הוזכר רק שזווילי עזב את התפקיד ב-10 באוקטובר, שמחליפו הזמני הוא דוד קורנבלוט, הציר הישראלי בפאריס (מס' 2 בשגרירות) המכהן גם כשגריר ישראל באונסק"ו, ושאחרי החגים צריכה להתכנס ועדת המינויים של המשרד החוץ ולבחון את המועמדים, אם מבין עובדי המשרד ואם מטעמו של שלום, במסגרת מכסת המינויים הפוליטיים.
דובר ועד עובדי המשרד, יעקב לבנה, לעומת זאת, חשף בתגובתו משהו מרחשי לבם של אנשי המשרד, אם כי עשה זאת בדיפלומטיות יתרה, שלא לומר בעידון צרפתי. "השגרירות בפאריס חולשת על אחת המדינות הגדולות והחשובות באיחוד
"הנה שגרירת ישראל בצרפת", נשמעה ניר מוזס שלום מבשרת לבעלה בטלפון מביתה של גרונדמן-בריטמן; באותה הזדמנות מיהרה לבדוק מתי יוכל שלום לפגוש את גרונדמן-בריטמן כדי לסגור עניינים
האירופי, שהיחסים עמה הם חשובים ומורכבים, כמעט בכל היבט שהוא", אומר לבנה. "לתפקיד כזה דרוש מועמד שיהיה מקצוען מדרגה ראשונה, הוא חייב להכיר על בוריין את הסוגיות המקצועיות, מהות היחסים בין ישראל לצרפת והבסיס עליו מושתתים הקשרים של ישראל עם האיחוד האירופי. המועמד חייב להיות רגיש גם להיבטים הבילטראליים המורכבים, סוגיית האנטישמיות שעלתה לא אחת ביחסים עם צרפת ובראש ובראשונה להביא את דברה של ישראל לציבור בצרפת, מה שמחייב הכרת התרבות, המנהגים והיכולת ליצור קשר בלתי אמצעי, הן ברמת המנהיגות הן ברמת האיש הפשוט ברחוב".
לא הסכימה עם רבין
מן המפורסמות הוא שאשת שר החוץ מגלה סקרנות רבה בנוגע לעבודת בעלה ולא מהססת לתרום לו עצות, הבחנות ובעיקר שמות. שמה של ניר מוזס שלום כבר הוזכר בקשר למינויו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" לשעבר, בועז ביסמוט, לשגריר במאוריטניה, כמו בקשר לניסיון למנות את המפיק וסוכן הדוגמניות מוטי רייף לקונסול התרבות בלוס אנג'לס. השיא נרשם במעורבותה בניסיון להדיח את שגריר ישראל בוואשינגטון, דני איילון, לאחר שכעסה על אופן טיפולו של עוזרו האישי, לירן פטרזיל, בארגון ביקורה של מדונה בישראל, כלומר על כך שלא הצליח לתאם לה פגישה עם הזמרת. פטרזיל, כזכור, פוטר בעקבות החלטת משרד החוץ לבטל את התקן של תפקידו בשגרירות.
סיפור פחות מוכר על מעללי ניר מוזס שלום במשרד החוץ נוגע לאסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה בדצמבר 2004. כמה שבועות לאחר האסון החליט שר החוץ לטפוח על השכם ולפמפם קצת גאווה לאומית: הוא ביקש לקיים במשרד החוץ בירושלים טקס הוקרה לכל אנשי השגרירויות שהיו מעורבים בהגשת עזרה באזור האסון. הרי אין כמו מדינת ישראל בסיוע עולמי בעת אסונות גדולים, ויעידו על כך התמונות, הצילומים ויחידות ההסרטה הממשלתיות.
ההצעה, שעלותה היתה עשרות אלפי דולרים והפקתה לא היתה פשוטה וכללה הטסה של כמה מעובדי השגרירות לישראל, עוררה התנגדות בקרב גורמים מקצועיים במשרד; הללו מיהרו שוב להאשים את אשת שר החוץ בהתערבות בענייני המשרד ועמידה מאחורי רעיונות מופרכים. שלום לא הרפה וצונאמיה יצאה לדרך. 25 שגרירים וקצינים הוטסו ושוכנו בארץ, הכל למען טקס של שעה וחלוקת תעודות הוקרה. בסופו של דבר איחר השר לטקס והדיפלומטים, הלומי הג'ט-לג, הסתפקו בנוכחותו לרבע שעה. בטיסה חזרה הם הכתירו את הפארסה כצונאמי של נורמות השלטון בישראל.
אבל בקשר לרעיון למ
איך ג'ודי ניר מוזס ובעלה מסדרים את תפקיד השגרירה בצרפת לאדריכלית קלוד גרונדמן-בריטמן
אלון הדר
21.10.2005 / 13:57