לא מעט גבות הורמו בשוק ההון על המחיר שבו רוכשת סולומון ייעוץ את פ.ק.ן מבנק : 954 מיליון שקל, המשקפים מחיר גבוה יותר מעסקאות המכירה של אילנות דיסקונט ולאומי פיא. אלא שרבים בשוק ההון טענו כי החישובים שנעשו מוטעים - יש להעדיף את מכפילי הרווח בעסקאות הנ"ל כדי לעמוד על כדאיות המחיר, ולא להסתפק בחישוב של מחיר למיליארד שקל מנוהל.
במסגרת הדיווח לבורסה על חתימת עסקת פ.ק.ן, הציבור יכול לשזוף את עיניו לראשונה על נתוני הרווחיות של חברת הקרנות: בחישוב שנתי ל-2005, עולה כי עמית ברגר ראה לנגד עיניו מכפיל תפעולי של 5 עבור פ.ק.ן.
תפעולית, החברה הרוויחה בתשעת החודשים הראשונים של השנה 138 מיליון שקל. רווחיות זו מגלמת שולי רווח תפעולי גבוה יחסית, של 81% מההכנסות. במילים אחרות, ההוצאות של פ.ק.ן ב-2005 - 31 מיליון שקל - הן מזעריות עבור חברה המנהלת 20.5 מיליארד שקל.
בשנתיים הקודמות מצטיירת תמונה דומה. שולי הרווח התפעולי נעים בין 79% מההכנסות ל-83%. הנתונים מעמידים באור תמוה גם את הביצועים של חברות מתחרות. פסגות אופק, עם היקף נכסים דומה לזה של פ.ק.ן, רשמה ב-2004 רווח נקי של 9 מיליון שקל בלבד על הכנסות של 447 מיליון שקל. לפני הוצאות הנהלה וכלליות, הרווח של פסגות מגיע לכ-56% מההכנסות - עדיין נמוך משולי הרווח של פ.ק.ן.
אם נדמה שפ.ק.ן היא בוננזה שמייצרת רווחי ענק ביחס להכנסות, הרי שיש לסייג את הדברים. הרווח התפעולי שלה, כפי שפורט להלן, לא כולל את ההוצאות עבור השירותים שמעניק בנק הפועלים לחברה. בהנחה שברגר ישאף לביצועים טובים יותר מאשר בתקופה הבנקאית של פ.ק.ן, הוא ייאלץ להגדיל באופן משמעותי גם את גובה ההוצאות של החברה - עבור שכר העובדים ומספרם, שיווק וכו'.
ברגר קנה את פ.ק.ן לפי מכפיל תפעולי של 5: הרוויחה מתחילת השנה כ-138 מיליון שקל
עומר שרביט
23.10.2005 / 15:57