לפי התביעה, שני אנשי העסקים הונו את מרכז ההשקעות בכ-18 מיליון דולר

בתדירות של פעם בשבוע, באולם כמעט ריק מאדם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, התנהל לאטו במשך כמעט ארבע שנים אחד מתיקי המרמה החמורים ביותר בכספי מרכז ההשקעות: לנאשמים בתיק, אנשי העסקים שלמה וחניש ועודד גולד, מייחסת התביעה קבלת מענקים וערבויות מדינה בדרכי מרמה בהיקף של 18 מיליון דולר באמצע שנות ה-90.



לאחר פגרת בתי המשפט, יתחדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב משפטם של וחניש וגולד. כתב האישום נגד השניים הוגש כבר ב-1999. ערב הפגרה האחרונה הסתיים שלב שמיעת ראיות התביעה, שהעלתה לדוכן העדים 150 עדים.



בישיבת הפתיחה של המשפט, בינואר 2002, כאשר התובעת עו"ד ליאת בן-ארי נשאה נאום פתיחה קצר, אפשר היה להתרשם שמדובר בעבירות צווארון לבן מתוחכמות. עד עתה שמרו הנאשמים על שתיקה: הן בחקירתם במשטרה והן בפתיחת המשפט. עם חידושו הם ישמיעו, בפעם הראשונה, את גרסת החפות שלהם, עשר שנים לאחר קבלת המיליונים מהמדינה.



לפי כתב האישום, וחניש וגולד הקימו קבוצה גדולה של חברות ופתחו חשבונות בנקים שונים, שבאמצעותם הציגו למרכז ההשקעות מצגים כוזבים על תשלום כספים. המצגים הכוזבים, טוענת התביעה, התבטאו בין השאר בשימוש בחשבוניות כוזבות ומנופחות. התנאי לקבלת כספים מהמדינה ביד נדיבה היה הקמת "מפעל מאושר" על פי אמות המידה של מרכז ההשקעות, הכפוף למשרד התעשייה והמסחר. התנאי העיקרי לקבלת מעמד כזה הוא הקמת המפעל באזור הפריפריה.



ההטבה שקיבלו בעלי המפעלים המאושרים באמצע שנות ה-90 - השנים שבהן פעלו וחניש וגולד - היתה מענק בשיעור של עד 38% מסכום ההשקעה הכוללת. המשקיעים עצמם נדרשו להשקיע במפעל הון עצמי ("להביא כסף מהבית") בשיעור של 30% לפחות מסכום ההשקעה הכוללת.



חשבונות הבנק שהיו בשליטת וחניש וגולד, לגרסת התביעה, נפתחו לשם העברת כספים סיבובית מעבר לים, בין החברות השונות שבבעלותם או בניהולם. המפעלים שהם הבטיחו להקים קרסו בתוך זמן קצר וחלקם כלל לא הוקמו. כך, לדוגמה, הם החלו בבניית מפעל למזון בכרמיאל ולא הצליחו להשלימו. המבנה נרכש לימים על ידי חברת "שטראוס" שהקימה בו את המפעל "מעדני עולם", המייצר כמה מותגים של שטראוס ובהם "חומוס אחלה".



בהסתערותם על פרויקטים כלכליים, רכשו וחניש וגולד גם את מפעל "טקסטיל דימונה", שייצר מגבות וחלוקי רחצה ושימש מקור פרנסה ל-200 משפחות מתושבי דימונה. המפעל פעל בניהולם של וחניש וגולד במשך שנתיים: מיולי 94' עד יולי 96', עד ששבק חיים ונכנס להליכי פירוק. לפי כתב האישום שימש המפעל מנוף לקבלת כספי המרמה ממרכז ההשקעות והברחתם לחו"ל.



מחפשים שופט



פתיחת משפטם של הנאשמים התעכבה במשך קרוב לשנתיים הואיל ולא נמצא בבית המשפט המחוזי בתל אביב גם שופט אחד שיקבל לידיו את התיק המסובך. נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, פנה לכמה שופטים בעלי ניסיון במשפטים פליליים, ואולם אלה דחו את בקשותיו בגלל היקף החומר. השופט שהציל את כבוד המערכת היה אורי שוהם, שזמן קצר לפני כן סיים את תפקידו כפרקליט צבאי ראשי.



עוד לפני שהשופט שוהם קיבל לידיו את התיק, ניסה עמיתו, השופט נתן עמית, לקדם את המשפט בשלביו המקדמיים, כדי ששלב שמיעת הראיות לא יופרע בהתנגדויות למיניהן. עמית, שופט נמרץ ויעיל, לא מצא חן בעיני הנאשמים ואלה ביקשו לפסול אותו. הם התלוננו שהערותיו של השופט (שבינתיים פרש לגמלאות) מצביעות על דעה מוקדמת בנוגע לאשמתם. הם טענו כי לאחר שדווח לשופט עמית שלנאשם סדרס (איש קש, הנכלל, כנאשם זוטר, בכתב האישום) מונה סניגור ציבורי, הוא אמר: "האם סדרס הגיע לפת לחם? לאן נעלמו 44 מיליון השקלים?" לדבריהם, השופט שאל גם אותם שאלות בנוסח "לאן נעלמו המיליונים?" בסופו של דבר דחה השופט עמית את בקשת הפסילה.



וחניש, בן 48, תושב חיפה, הוא בן למשפחה בעלת נכסים בחו"ל, לרבות עסקי נדל"ן. משפחתו ביקשה להשקיע גם בישראל, וכך פגש את גולד, בן 43, ממושב עין אילה, שהתמחה בשיקום חברות במצוקה. בעוד שגולד מייצג את עצמו, מיוצג וחניש על ידי עו"ד מיכה פטמן, שפרש לפני כמה שנים מהפרקליטות והצטרף למשרדו של עו"ד דב וייסגלס.



פטמן מכיר היטב את מרכז ההשקעות: אחד התיקים האחרונים שבהם טיפל מטעם הפרקליטות, לפני שש שנים, היה התיק נגד יבואן התרופות יוסי חכמי, שניסה להקים מפעל תרופות בבית שאן. חכמי הורשע אז בהוצאת 12 מיליון שקל בדרכי מרמה ממרכז ההשקעות ונידון לשש שנות מאסר בפועל.



אולי בשל מורכבותו, משפטם של וחניש וגולד אינו זוכה כמעט לסיקור תקשורתי. כך, לדוגמה, נחשף כאן לראשונה כי שני הנאשמים רשאים לצאת מהארץ, הודות לערבות אישית צנועה יחסית שהפקידו - 250 אלף שקל במזומן, כל אחד. ערבות נוספת של הנאשמים היא ערבות צד ג', בסך 300 אלף שקל, כסף קטן בהשוואה לסכומים שגילגלו הנאשמים בעסקיהם.



נגד גולד הוגש לפני כחודש אישום נוסף, על הדחת עד לעדות שקר, וכעת מבקשת התביעה לעכב את יציאתו מהארץ. לטענתה, גולד דאג לעצמו לבסיס חיים בחו"ל וקיים חשש שיברח.



אשר לווחניש, זמן קצר לאחר פתיחת המשפט התחוור לתובעת כי הוא העתיק את מרכז חייו לארצות הברית, והיא מיהרה לבית המשפט וגרמה לעיבוי ערבויותיו: אמו של וחניש חתמה על ערבות של 300 אלף שקל לטובת בנה. האם מישכנה לצורך זה נכס מקרקעין שבבעלותה.



בחתימת "פטמארק"



חלק מכתב האישום נוגע לדרך שבה הבריחו הנאשמים, לטענת התביעה, את הכספים לשווייץ. עדות בעניין זה, שנחשפת כאן לראשונה, מסר במשפט יצחק באנדא, שקיבל מעמד של עד מדינה בתיק. באנדא, בשנות השישים לחייו, מתגורר בבני ברק. במקצועו, כך העיד על עצמו, הוא חלפן כספים. באמצע שנות ה-90 החזיק חשבון בנק בציריך. לדבריו, הוא אינו מכיר כלל את וחניש וגולד, ואולם אחד משכניו בבני ברק, יהושע גוטליב, הטיל עליו את מלאכת העברת הכספים.



גוטליב החזיק אז חמישה חשבונות בנק בשווייץ. באנדא מכיר אותו וביניהם, כך הדגיש, שוררים יחסי אמון. "הייתי עושה אתו כל מיני עסקאות", העיד באנדא. הוא סיפר כי הוא אינו יודע היטב אנגלית וגרמנית, אול