תביעה על סך 637 אלף שקל נגד הבינלאומי: ביצע פעולות ללא ידיעת הלקוח

בתביעה שהוגשה באחרונה לבית משפט השלום בתל אביב נגד הבנק הבינלאומי הראשון נתבע הבנק לשלם ללקוח 637 אלף שקל. זאת, בטענה כי הבנק ביצע פעולות בחשבונו של הלקוח בניגוד להוראותיו המפורשות ופעולות אחרות ללא אישורו או הנחייתו.



בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד מוטי פירר, ממשרד הרטבי-בורנשטיין-בסון ושות', טוען הלקוח כי עקב אותן פעולות נגרם לו נזק כספי רב. עוד טוען הלקוח, כי הבנק נהג ברשלנות ובחוסר תום לב, ואף ניצל את חוסר ניסיונו בעסקות מסוג זה.



בכתב תביעתו מגולל הלקוח את השתלשלות הפרשה. לגרסתו, ביצע ב-2001, בעידוד יועץ ההשקעות של הבנק, עסקת פורוורד (עסקה בשערי מט"ח עתידיים). במסגרת עסקה זו התחייב למכור לבנק סך של מיליון דולר על פי שער מוסכם של 4.17 שקל לדולר, זאת עד ליום 1 בינואר 2002 שהוא "יום הפקיעה".



באופן כזה, אם שער הדולר ביום הפקיעה נמוך יותר - הלקוח מרוויח, ואם השער גבוה יותר - הבנק מרוויח. תנאי נוסף בעסקה היה כי אם שער הדולר יחצה את קו ה-4.4 שקל, העסקה תיסגר באופן חד צדדי כך שהפסדו של הלקוח יהיה מוגבל להפרש השער שבין 4.17 שקל לדולר לבין 4.4 שקל לדולר, כלומר לסך כולל של 230 אלף שקל. הבטוחה שנדרשה מהלקוח לצורך העסקה היתה תיק ניירות הערך הקבוע שניהל דרך הבנק בשווי של כ-100 אלף דולר.



לטענת הלקוח, לאחר ביצוע העסקה ובעקבות הפיגוע במגדלי התאומים, הקו נחצה והדולר עבר את השער של 4.4 שקל לדולר. לאור זאת ביקש הלקוח את סגירת העסקה בהתאם למה שנקבע, אך יועץ ההשקעות של הבנק שיכנע אותו לא לסגור את העסקה מיידית אלא בשלבים, משום שסבר כי שער הדולר אמור לרדת. בין הלקוח ליועץ ההשקעות נקבע מנגנון מוסכם לסגירת העסקה, על מנת להקטין את ההפסד ככל שניתן.



הלקוח נסע לחו"ל ולא היה בישראל במועד שנקבע לפקיעת העסקה. רק מאוחר יותר גילה, לטענתו, כי הבנק, מבלי ליידע אותו, לא ביצע את הנחיותיו ואף החליט באופן חד צדדי להאריך את העסקה בשלושה חודשים נוספים. הארכת העסקה נעשתה על ידי הבנק בשער של 4.4 לדולר, אותו שער אשר היה אמור לתחום במקור את מקסימום ההפסד של הלקוח.



ביום 1 באפריל 2002, אז סגר הבנק את העסקה, היה שער החליפין 4.779 שקל לדולר. כתוצאה מכך גדלו הפסדיו של הלקוח לסך כולל של כ-600 אלף שקל. הלקוח טוען כי בנוסף להפסד בשל עליית שער הדולר, הוא נפגע מכך שהבנק אילץ אותו לממש את המניות שהחזיק ושימשו כביטחון לעסקת המט"ח, ואלה נמכרו בשערי שפל במחצית השנייה של 2002 וב-2003.