רקפת רוסק-עמינח: "בסופו של דבר, אנחנו לא באמת רואים את המערכת הבנקאית יוצאת מהתמונה"

להלן הרצאתה של רקפת רוסק-עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי, בנושא "האם האשראי הפך לקומודיטי", בפני אורחי כנס של חברת הדירוג "מעלות", שלשום



הפסקת הנפקת אג"ח מיועדות גרמה לעודף גדול של מקורות במערכת הפיננסית. לנו יש כסף שמחפש שימושים, ובמקביל, שחקנים חדשים נוצרים בשוק האשראי. השחקן המרכזי הוא כמובן שוק ההון, דרך הנפקת אג"ח קונצרני. שחקנים נוספים, קטנים יותר אבל משמעותיים, הם אלה שמתחילים להעניק אשראי ישיר לחברות. אני מדברת על חברות הביטוח ועל המוסדיים האחרים. הם שחקנים פיראטיים במובן מסוים, שכן כרגע לא קיימת מערכת הסדרה ברורה לגבי צורת האשראי וכללי האשראי בדומה לזו שחלה על המערכת הבנקאית. עם זאת, הם במפורש כבר חלק מהמשחק.



ב-2003 האשראי החוץ בנקאי למגזר העסקי גדל ב-14 מיליארד שקל, ב-2004 ב-28 מיליארד שקל ובמחצית הראשונה של 2005 ב-30 מיליארד שקל. נדמה לי שהנתונים מדברים בעד עצמם - אנחנו רואים הכפלה בקצב הגידול של האשראי החוץ בנקאי למגזר העסקי.



מה התוצאה? למרות שהאשראי למגזר העסקי הולך וגדל, החלק של הבנקים - המימון - הולך וקטן. אנחנו עומדים כיום על שיעור של 65%. למען ההשוואה, בשנת 2000 עמדנו על שיעור של 80%. השאלה שעולה היא בעצם האם האשראי הוא בכלל קומודיטי? הרי לכסף אין ריח, אז מה זה בכלל משנה ממי לוקחים אותו. כמובן שאנחנו הבנקאים, טוענים שאשראי הוא לא קומודיטי ונטל ההוכחה הוא עלינו.



שכשנותנים מכלול של שירותים - זה נותן הרבה יתרונות



מדוע האשראי אינו קומודיטי? מערכת היחסים עם הלקוחות שלנו, כפי שאנחנו רואים אותה, היא דבר ארוך טווח. יש לחברות תקופות טובות יותר, יש תקופות טובות פחות, וברור לנו שאנחנו לא מפרקים חבילה כשהמצב יותר קשה. נוצרים יחסים אישיים דו כיווניים. התרבות היא תרבות של דיאלוג, השפה היא עברית ואפילו כמו שאומרים הלקוחות - ישראלית.

מעבר לכך, אנחנו במערכת הבנקאית נותנים לצד האשראי מכלול שלם של שירותים בנקאיים. אני מדברת על ערבויות, אשראים דוקומנטריים, שירותי השקעות ונגזרים פיננסיים, סחר בינ"ל ועוד. ברור שכשנותנים מכלול שלם של שירותים, להבדיל מהשחקנים האחרים, שמתמקדים באשראי, זה נותן לנו הרבה יתרונות, גם בתחום התמחור. כשמנסים להשוות בין האשראי הבנקאי לבין האשראי דרך שוק ההון - האג"ח - אפשר להצביע על כמה הבדלים בולטים.



ראשית, הנושא של המשמעת העסקית. במימון בנקאי יש הקפדה על משמעת עסקית, שקושרת בין המימון לבין הצרכים. לדעתי, למרות שלפעמים זה נתפס כמקשה, זה גורם שמועיל וחשוב גם ללקוח. הנושא השני הוא התאמת האשראי לצרכים של הלקוח. אנחנו מתאימים חליפה. שוק ההון, כמובן, מציע אשראי הרבה פחות גמיש. וזה ברור גם למה, לא צריך להסביר את זה.



נקודה נוספת היא הסודיות הבנקאית. כשהולכים לשוק ההון ומממנים באמצעות אג"ח, דרישות הגילוי הן כאלה שלא נשארת לנו דיסקרטיות של הנתונים לאחר שמגייסים את הכסף. לכאורה, שוק ההון הוא אלטרנטיווה מאוד נוחה ומאוד זמינה לגיוס כסף - תנאי ההחזר בדרך כלל נוחים. בטחונות נוחים. קובננטס - לא תמיד יש. הדוגמה של ברק היא מאוד קיצונית, אבל היא באה לתת איזושהי אינדיקציה למה שמתרחש לא אחת בשוק ההון. לפעמים בקיצוניות פחותה, אבל מתרחש.



"אצלנו מנהלים דיאלוג עם הלקוח מאחורי דלת סגורה"



כשהגיע הבלגאן, לפני כמה חודשים, התחילו לחפש את כל בעלי האג"ח ואתם יודעים שבחלק מהתשקיפים צריך לאתר 100% מבעלי האג"ח כדי לשנות. שמעתי חוויות קצת מבפנים, שזה לא היה פשוט. זה כמו ניסיון לפרק חתונה קתולית.



מה היה קורה אם הם היו באים לבנק? קודם כל, דיברתי על המשמעת העסקית. אני מאמינה שכל בנק אחראי, ובטח בנק לאומי, לא היה מעמיד אשראי ל-10 שנים בלי תשלומי קרן. נניח, שהיינו מגיעים לאיזושהי בעיה וצריך לשנות תנאים - לשנות פריסה, לשנות קובננטס - הרי זה קורה בכל יום, כל הזמן, זה לחם חוקנו.



איך היינו מתמודדים עם זה? מנהלים דיאלוג, עם הלקוח, מאחורי דלת סגורה, ומנסים לפתור את הבעיה. לא שזה כל כך נעים לבוא לבנק, לסגור את הדלת ולבקש לשנות תנאים, אבל בסופו של דבר גומרים את הסיפור. רוב הפעמים גם לא צריך לגלות או לתת איזושהי אינפורמציה יבשה בתוך דו"חות כספיים, שאף אחד ממילא לא שם לב אליה. בכך ומונעים כדור שלג מאוד משמעותי שעשוי להתגלגל. אלו המקרים שבהם אם יש לך אג"ח קונצרני - זו הדרך להשתלט על החברה. צינור השתלטות.



ושוב - ברק. מה קרה במאי 2005? גופים חזקים כמו כלל תעשיות ומתב השתלטו על ברק תמורת אחוז לא כל כך גבוה מהערך הנקוב של האג"ח. בעלי המניות האחרים כבר אינם. ובעצם מה שאמרתי, הוא שהתרחש - השתלטו על החברה דרך האג"ח. למרות שקשה מאוד להוכיח דברים כאלה, אני מאמינה שאם היו מגייסים את הכסף במימון בנקאי, חלק מהבעיות היו נפתרות מראש. לא היו מגייסים אותו באותה צורה והסיפור היה נגמר אחרת.



המערכת הבנקאית לא יוצאת מהתמונה



אם כבר מדברים על שוק ההון, אוסיף כמה מלים על שוק ההון בהקשר למימון השתלטויות ממונפות - דבר שראינו הרבה לאחרונה. אלי רייפמן, דודי וייסמן, תשובה - פנו כולם לשוק ההון למימון השתלטויות ממונפות. דרך אגב, זה נראה כמו משהו חדש, תופעה שאנחנו לא מכירים, אבל למען הדיוק ההיסטורי, אזכיר שכבר ב-2003 נוחי דנקנר רכש את השליטה באי.די.בי באמצעות בנק לאומי וקרנות מבטחים. כך שמדובר בתופעה לא ממש חדשה שקיבלה תאוצה לאחרונה. והכותרות - שוק ההון מתחרה בבנקים במימון השתלטויות ממונפות. אבל זה לא כל כך מדוייק.



אם נתעמק בעובדות, אני מדברת רק על העובדות הפומביות כי אני לא מדברת כאן על שום דבר שהוא לא פומבי, אז תראו שבנק הפועלים היה מעורב בכל אחד מהסיפורים האלה. באחד המקרים הוא היה זה שבסוף קנה את כל האג"ח. בפעם השנייה, הוא נתן ערבות לבעלי האג"ח בעת ההנפקה. כך שבסופו של דבר, אנחנו לא באמת רואים את המערכת הבנקאית יוצאת מהתמונה.







לחברות הביטוח יש אינטרס צר יחסית ללקוח שהם מממנים. יש לכך מש