בית המשפט העליון: חופש הביטוי של עובדי ציבור - מוגבל

בית המשפט העליון דחה ערעורו של עובד בבית החולים איכילוב אשר ננקטו נגדו אמצעי משמעת לאחר שהדביק מדבקות בגנותו של מנהל בית החולים, פרופ' גבי ברבש.



המערער, גרשון תירם - שיוצג באמצעות עו"ד שמואל גרנאי - שימש במשך כ-30 שנה כטכנאי במכון הרנטגן בבית החולים איכילוב. מ-99' נמצא תירם בסכסוך חריף ומתמשך עם מעסיקיו על רקע העברתו מתפקידו. בסוף 2002 הוגשה נגדו תובענה משמעתית לאחר שהדביק מדבקות עליהן נכתב "מחדלים באיכילוב, ברבש תתפטר!" על גבי שלטי הכוונה ותמרורים ועל גבי דופן הגשר באיזור מחלף ינאי.



בית הדין המקומי למשמעת של עובדי עיריית תל אביב-יפו קבע כי עקרון חופש הביטוי אינו יכול לשמש הגנה לתירם, וכי מעשיו חורגים מן הגבולות המותרים של מתיחת ביקורת על התנהלות בית החולים. בית הדין הוסיף כי גם אם תוכן המודעות הוא אמת, מעשיו של תירם עולים עד כדי עבירת משמעת חמורה לנוכח הפרת חובת הנאמנות כלפי המוסד המעסיק אותו והפגיעה בשמו הטוב.



תירם הורשע בבית הדין בעבירות משמעת, והוטלו עליו עונשים של נזיפה ופיטורים על תנאי למשך שלוש שנים. תירם עירער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון.



בבית המשפט העליון טען תירם בין היתר כי בפסק דינו לא ייחס בית הדין משקל ראוי לזכותו לחופש ביטוי, בייחוד מאחר שתוכן המדבקות הוא אמת. המערער הדגיש כי לא הוכחה ודאות קרובה לגרימת נזק או לפגיעה בשירות הציבורי או באינטרסים שמשרת השירות הציבורי כתוצאה ממעשיו; לכן לטענתו לא היה מקום לסייג את חופש הביטוי שלו עקב היותו עובד ציבור.



בדיון בטענה זו כתבה השופטת דורית ביניש כי היבט זה של הערעור מעורר את שאלת האיזון בין חירות הביטוי - המוקנית לעובד הציבור כפי שהיא מוקנית לכל אדם אחר - לבין החובות המוטלות עליו כפועל יוצא ממעמדו המיוחד כעובד ציבור. לדבריה, יש במעמדו המיוחד כעובד ציבור כדי להטיל הגבלות על התבטאותו ברבים.



השופטת בייניש הוסיפה כי ביקורת חופשית היא דרך טובה לביעור תופעות פסולות מקרב שורות השירות הציבורי. "עם זאת, מובן כי אף הזכות להתריע ולבקר - שיש בה, למעשה, גם מימד של חובה המוטלת על עובד הציבור מתוקף היותו נאמן הציבור - איננה בלתי מסויגת".



השופטת קבעה כי למרות ניסיונו של תירם להציג את מעשיו כביקורת עניינית ומבוססת על התנהלות בית החולים איכילוב והעומד בראשו, המעשים אינם נופלים בגדר ביקורת הראויה להגנה מיוחדת. לדבריה, המטרה העיקרית של מעשי תירם לא היתה ביקורת עניינית, אלא פגיעה לשמה במנכ"ל בית החולים, עימו הוא מסוכסך.



"דברי הביקורת הראויים להגנה מיוחדת הינם דברים הנושאים מסר קונקרטי בדבר ליקויים באופן פעולת השירות הציבורי ויש בהם כדי להתניע תהליך של בירור, שיפור ותיקון ליקויים אלה. מאפיינים אלה אינם מתקיימים במסריו הסתמיים של המערער בדבר 'מחדלים באיכילוב' ובקריאתו להתפטרות מנכ"ל בית החולים. אף ערוץ העברת המסר שנבחר על ידי המערער - הפצת מדבקות בחוצות - מעיד כי אין מדובר בניסיון למצוא צינורות אפקטיוויים לביקורת כנה וממשית, אלא בניסיון לפגוע בתדמיתו של בית החולים ובשמו של ברבש".



עוד נכתב בהחלטה כי טענתו של המערער שתוכן דבריו הוא אמת אין בה כדי להכשיר את מעשיו, זאת מכיוון שחצה את גבולות הביטוי המותרים לעובד ציבור. לאור כל האמור, דחה בית המשפט את הערעור.