אלן גרינספאן אמנם עוזב את הפד בינואר, אולם איש אינו מצפה ממנו לדהור אל עבר השקיעה

מאת דניאל אלטמן



אלן גרינספאן אמנם עוזב את הפדרל ריזרב בינואר, אולם איש אינו מצפה ממנו לדהור אל עבר השקיעה.



גם אחרי 18 שנה בתפקיד, נגיד הבנק הפדרלי, בן 79, שומר על לו"ז נאומים צפוף, והקהילה הפיננסית עדיין גומעת בצמא כל מלה מעורפלת שלו. בן ברננקי, היורש המיועד, ינסה להטביע את חותמו האישי על הבנק הפדרלי אם מועמדותו תאושר על ידי הסנאט, אולם מי שמכיר את גרינספאן אינו מצפה כי הוא יוותר על אור הזרקורים.



מישל סמית, דוברת מטעם מועצת המנהלים של הפדרל ריזרב, אמרה כי גרינספאן לא ידבר על תוכניותיו לעתיד לפני שיעזוב את המשרה. אולם אליס ריבלין, בכירה במכון ברוקינגס בוושינגטון וסגן יו"ר לשעבר בבנק הפדרלי, אמרה כי היא צופה שגרינספאן ימשיך לשתף את הציבור בדעותיו גם לאחר הפרישה, וייתכן כי יתחיל להשתמש בשפה מעט פחות מעורפלת.



"סביר שהוא ימשיך לכתוב ולנאום, כפי שעשה בבנק הפדרלי, ולהתעסק בכלכלה", אמרה ריבלין. "הוא מאוד אוהב לעבוד עם נתונים ולהגות רעיונות כלכליים. אני מניחה כי נזכה לראות אותו עושה זאת, ובמידה מסוימת, הוא יוכל לדבר בחופשיות רבה יותר".



אם ניתן ללמוד משהו מההיסטוריה, השווקים יקשיבו. כאשר שרי האוצר לשעבר רוברט רובין ולורנס סאמרס עזבו את הממשלה, וכשסטנלי פישר עזב את תפקידו בקרן המטבע הבינלאומית, דבריהם המשיכו להשפיע על וול סטריט ומחוץ לה. סביר להניח כי הציבור ירצה לשמוע מה יש לגרינספאן לומר על מגוון רחב של נושאים, ממגמות ועד מסים, אמר רוברט דיקלמנט, כלכלן ראשי לענייני ארה"ב בסיטיגרופ ניו יורק. "גרינספאן נחשב למעין אורים ותומים כזה, 'בואו נשאל את יודה'", אמר דיקלמנט.



מאז ומעולם, הסגנון של גרינספאן היה שונה מזה של נגידים אחרים של בנקים מרכזיים. ז'אן-קלוד טרישה, נגיד הבנק המרכזי של אירופה, אמר כי גרינספאן הוא מודל לאופן שבו צריכים נגידים להיתפש בציבור - אולם טרישה גם חשב כי כדאי שהבנק הפדרלי יהפוך את הדיונים לקביעת מדיניות לשקופים, כפי שנהוג בבנק המרכזי של אירופה.



טושוהיקו פוקוי, אשר הצטרף לבנק המרכזי של יפאן ב-58' ועתה מכהן כנגיד שלו, דיבר מדי פעם בכנות מרשימה על מדיניות הבנק ועל האתגרים העומדים בפניו. ברננקי נראה להוט אף יותר לחשוף את התהליכים הפנימיים בבנק הפדרלי. בניגוד לכך, התדמית האגדית של גרינספאן חוזקה על ידי צורת הדיבור האניגמטית שלו, אשר איפשרה לכל אחד להבין את דבריו כפי שמצא לנכון, במיוחד במבט לאחור.



אם השפעתו של גרינספאן תמשיך להיות כה גדולה גם לאחר פרישתו, הדבר עשוי להפריע לתפקוד של הבנק הפדרלי.



דיקלמנט אומר כי מספר הקולות השונים בתוך הבנק הפדרלי גדול מדי גם ללא הקול של אלן גרינספאן. לדבריו, יהיה זה עדיף אם גרינספאן ישמור על פרופיל נמוך במשך שנה, כפי שעשה קודמו בתפקיד, פול וולקר, שעזב את הבנק הפדרלי ב-87'.



אדי ג'ורג', כיום לורד ג'ורג', נגיד לשעבר של הבנק המרכזי של אנגליה, מסכים כי רצוי שגרינספאן ייסוג מעט מן החיים הציבוריים. "זה משהו שאני מאמין בו מאוד", אמר. אולם ג'סטין מרטין, אחד מכותבי הביוגרפיה של גרינספאן, צופה כי גרינספאן ינהג אחרת.



"גרינספאן אוהב להיות במרכז העניינים", אמר מרטין. "בין השאר, הוא יתקשה לעזוב את המעגל החברתי שבו הוא מסתובב יחד עם אשתו, אנדראה מיטשל מ-NBC ניוז", הוסיף.



קשה להאמין שגרינספאן יוכל לשבת בחוסר מעש. "הוא לא סוג האדם המתאים לפרישה", אמר מרטין. אולם, לדברי מרטין, הכבוד שגרינספאן רוכש לבנק הפדרלי ימנע ממנו להעיר הערות העשויות לפגוע בתפקוד של ברננקי.



ג'ורג' טוען כי הסגנון של גרינספאן לא יאפשר לו להביט מעבר לכתף של יורשו. דיקלמנט הוסיף כי החוקים יאסרו על גרינספאן ליצור מגע ישיר עם אנשים בממשלה למשך זמן מה.



אולם, אחרי הכל, הכלכלה נמצאת ברשות הציבור, וכמו ריבלין, מרטין טוען כי האישיות של גרינספאן לא תאפשר לו להתעלם מכך. "בסופו של דבר, במזגו, ברוחו, במקצועו ובכל דבר אחר, הוא כלכלן".