הכירו את בעל הבית החדש בלאומי

רבותי עובדי בנק לאומי, לקוחות הבנק, עובדי ענף הבנקאות בישראל, אנשי הסקטור העסקי בישראל, אנא הכירו את בעל הבית החדש בבנק לאומי: סטיב פיינברג, יהודי המתגורר בניו יורק, בן 45 בלבד, ונער פלא של קרנות גידור, אשר בתוך 20 שנה הפך קרן של 10 מיליון דולר לחברת אחזקות אשר חברותיה מוכרות ביותר מ-30 מיליארד דולר בשנה.

פיינברג הוא המייסד והמנהל של סרברוס, קרן הגידור אשר יחד עם קרן נוספת בשם גבריאל רכשה הלילה את השליטה בבנק לאומי מידי המדינה, בתמורה ל-2.5 מיליארד שקל. פורמאלית רכשה סרברוס רק 10% מהבנק, ואולם היא קיבלה גם אופציה לרכישת 10% נוספים - אשר ייצרו עבורה גרעין שליטה אמיתי ומלא בבנק השני בגודלו במדינה, במידה שיקבלו אישור לכך מבנק ישראל.

כיצד ייתכן שלא שמעתם עד היום על פיינברג? זה לא מקרה: כמו רבים ממנהלי קרנות הגידור, כך על פי מגזין "ביזנס וויק", פיינברג שומר בקנאות על פרטיותו, ולמרות שהוא שולט באמצעות הקרנות שלו על עשרות חברות, חלקן ידועות ומוכרות, הוא מעדיף שלא להצטלם. במקומו הוא שולח את סגניו הכוללים בין השאר את סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, דן קוויל, כדמויות הציבוריות הרוכשות את החברות. גם המשרדים שלו אינם מפוארים או בולטים, והוא עצמו ככל הנראה מעדיף בירה אמריקאית על פני יין, נוסע בטנדר פורד, וחי עם אשתו ושלושת בנותיו בדירה שנרכשה במנהטן ב-1997 ב-4 מיליון דולר.

אבל לאנשים הנמצאים בצמרת עולם הקרנות האמריקאי, פיינברג כבר יותר מוכר. בין המשקיעים בקרנות שלו נמצאים שר ההגנה של ארה"ב דונלד ראמספלד. שותף נוסף הוא אשף הקרנות מייקל סטיינהרט שהיה בעל השליטה בבנק הספנות ובעל מניות בבנק הפועלים - וגם מייקל דל נמצא בין משקיעיו.

פיינברג החל את דרכו ב-1992 בקרן המתמחה בחברות בצרות, אסטרטגיה שבה רוכשת הקרן את החוב של חברות הקרובות או נמצאות בפשיטת רגל - ואז מצליחה להשתלט על החברה. מאז הוא כמובן גדל מאוד, ובין האחזקות הידועות נמצאים 223 מסעדות ברגר קינג, רשתות להשכרת רכב, ואולפני וורנר הישנים בהוליווד.

אלא שבשנים האחרונות הופך פיינברג את החברה מקרן גידור לחברה הפועלת במבנה של קונצרן אחזקות תפעולי, בדומה למודל של ג'נרל אלקטריק - כך פיינברג שואף להיות. לפיינברג יש היום צוות של עשרות מנהלים מנוסים שאותם הוא מפעיל בכל פעם שהוא קונה חברה חדשה.

המודל העסקי של פיינברג הוא חדשות לא פשוטות עבור עובדי בנק לאומי - ולמעשה עבור כל הסקטור הבנקאי הישראלי. כמנהל כספם של אחרים, פיינברג מחויב קודם כל לייצר עבורם תשואה גבוהה, כזו שמפצה אותם על הסיכון העסקי שהם נוטלים בהשקעות הרפתקניות למדי. בעבר הוא גם הצליח בכך, והקרן שלו הניבה 22% בשנת 2003 ו-15% ב-2004, לאחר קיזוז דמי ניהול שאפשרו לפיינברג עצמו למשוך משכורת שנתית של 50 מיליון דולר.

כדי להגיע לתשואות עודפות אלה, פיינברג לא מסתפק בבחירת מנכ"ל מטעמו - הוא מנחית צוות של הנהלה המגיע לחברה הנרכשת ובודקת את כל האפשרויות לשפר את הרווחיות. בבנק לאומי, אין ספק שהצוות יגלה מצבת עובדים גדולה מדי, כפילויות תפעוליות, עובדים רבים לא יעילים ובעלי שכר גבוה – ומן הסתם גם רשימה של נכסים שניתן למכור אותם במחיר טוב או גבוה מהמחיר שבו הם רשומים בספרים.

צריך לזכור: פיינברג, יחד עם עמיתו עזרא מירקין מקרן גבריאל שעמו הוא נוהג להשקיע בצוותא, רכשו את בנק לאומי במחיר שיא - 16% מעל מחיר הבורסה אתמול ו-54% מעל מחיר ההון שלו - והם יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי לחלץ מהבנקים רווחים שיצדיקו עליות נוספות במניות החברה בבורסה. על פי העדויות, פייינברג הוא טיפוס שעובד מסביב לשעון, אוהב מספרים ודו"חות, מנהל קשוח של משאים ומתנים ובעל זיכרון יוצא דופן לפרטים. "הוא לא רושם כלום", מספר אדם שעבד עמו.

ואם הוא יצליח לחלץ מבנק לאומי תשואה גבוהה - והוא צריך לעשות זאת לא באופן חד פעמי אלא שנה אחר שנה, ברציפות – הוא גם ודאי יגרור אחריו את כל שאר הבנקים בישראל, שלא יוכלו לעמוד מנגד כאשר בנק לאומי מתייעל, צומח ומרוויח בקצב מהיר מהם.