המרוויחים והמפסידים מהמיזוג בכבלים

מאת הדר חורש

אליעזר פישמן נראה מרוצה מאוד בוועידת העסקים של "גלובס", שהתקיימה לפני שבועיים. הוועידה היתה מוצלחת ומסקרנת. מרבית הדוברים הכירו טובה למארגנים (גלובס ייזום, בשליטת פישמן) ודיברו ברכות על חברות הכבלים ותביעתן לרגולציה נוחה יותר. אפילו המשנה ליועץ המשפטי, דוידה לחמן מסר, היתה מאופקת מהרגלה.

תסכימו למיזוג תחת מגבלות, הסדר כובל ל-10 שנים כתחליף למיזוג קבוע? שאלתי, ופישמן, מפויס כפי שלא נראה מזמן, ענה: "אסכים לכל הסדר שיחסוך לי הוצאות. אם אין חיסכון בהוצאות ואין רווח כספי, אין סיבה שאקבל את זה". המשמעות ברורה: פישמן אינו רואה תועלת בהסכם שיאלץ אותו להמשיך להחזיק בחברת הכבלים ערוצי זהב כחברה נפרדת, המשתפת פעולה עם חברות אחרות. הצדדים המשפטיים-פורמליים אינם מטרידים אותו. הוא דורש מיזוג דה-פקטו.

אמירתו של פישמן לא הופנתה רק כלפי הגופים המסדירים את השוק ומפקחים עליו, אלא גם כלפי שותפיו. חברות הכבלים אינן מסכימות ביניהן על התוכנית העסקית של המיזוג, ובעיקר בכל הקשור להקמת רשת תקשורת טלפונית ארצית.

המיזוג יאפשר לכבלים לפעול כחברת תקשורת ארצית, לכשיבקשו להפעיל רשת תקשורת דמויית בזק. אבל החיסכון שיושג מהמיזוג קשה לאומדן. למעשה, אפשר להניח שבשנתיים הראשונות למיזוג יעלו הוצאות התפעול של החברה הממוזגת על הוצאות התפעול של שלוש החברות הקיימות. ההמשך תלוי במידה רבה בהחלטת חברות הכבלים אם להקים מערכת תקשורת טלפונית, מתי וכיצד לעשות זאת.

בעלי חברות הכבלים והגופים המסדירים את ענף התקשורת ("הרגולטור") אינם חלוקים על הצורך במיזוג תשתיות הכבלים. פישמן יוכל לקצץ בחלק מההוצאות על ידי איחוד מערכי השירות והתחזוקה של תבל, מתב וערוצי זהב. הבעיה היא שהרגולטור דורש הקמת חברה נפרדת לשידורים על תשתית הכבלים. חברות הכבלים רוכשות כיום את מרבית התכנים במשותף באמצעות ICP, ולכן לא צפוי המיזוג לחסוך הוצאות בתחום התוכן.

החלפת שלוש הנהלות בשתי הנהלות נפרדות תצמצם את סעיף הוצאות ההנהלה, אבל קשה לצפות גם כאן לגדולות. בעקבות הקשיים הכספיים של חברות הכבלים והידלדלות מקורות המימון, הן לא משקיעות בשנתייים האחרונות בגיוס מנהלים בכירים ומעדיפות להחזיק צוותי ניהול חסרים עד שיתבצע המיזוג. כך לדוגמה, מנהל עמי אבן את חברת ערוצי זהב במקביל לניהול קבוצת "גלובס", תפקידים המחייבים מנהל במשרה מלאה. צוות ניהול מלא של חברות התשתית ושל חברת התוכן של הכבלים עשוי לעלות לא פחות מצוותי הניהול המדוללים של החברות הקיימות.

מיזוג מערך השיווק והמכירות, שעלויותיו הוכפלו בשנה האחרונה בעקבות התחרות עם חברת הלוויין, עשוי להיות מורכב, שכן אין טעם להפריד בין שיווק חברת התשתית לחברת התוכן. השיווק יתבצע לכן על ידי אחת החברות, והשנייה תשתתף במימונו. אם תתפתח בשוק הישראלי תחרות על האינטרנט המהיר, ייתכן שהכבלים לא ייהנו בתחום זה מירידה משמעותית בהוצאות.

אבל הנוסחה "מיזוג שווה חיסכון" היא עדיין מוסכמה בקרב הכלכלנים. פרופ' ראובן חורש, לשעבר מנכ"ל משרד התמ"ס, שחוות דעתו הונחה בשבוע שעבר על שולחן הממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, עוסק בשאלה מי ירוויח מהחיסכון. חורש כתב את חוות הדעת ללא תמורה כספית, על פי הזמנתה של המועצה הישראלית לצרכנות.

לחורש אין ספק שהכבלים ירוויחו בסופו של דבר, באמצעות ניצול היתרונות לגודל והעובדה שהם יהפכו לכוח מונופוליסטי ברכישת תוכניות ו/או אמצעי ייצור להפקתן. הוא מפקפק, לעומת זאת, אם יצמח לצרכן רווח כלשהו מהמיזוג. החיסכון יצמח מהצמצום בתחרות, הקיימת כיום במידה מסויימת אפילו בין שלוש החברות. נכון שאף אחת מהחברות אינה יכולה להעביר אליה מנויים מהחברה השניה, ואולם השכנות של אזורי הזיכיון מדרבנת כל אחת מהחברות להגיע לשיעורי חדירה דומים, כל אחת בתחומה היא. לכן, אף אחת מהחברות אינה יכולה להרשות לעצמה שאיכות השירות שלה תיפול במידה ניכרת מאיכות השידור של חברה באזור זיכיון אחר.

חברות הכבלים הממוזגות ירוויחו גם מיכולתן לשתף פעולה ברכישת התכנים בשוק המקומי. חורש מזהיר מכך שתוספת הכוח הזו לא תנוצל כדי להוריד עלויות לצרכן, אם כי קיימת אפשרות כזו. אבל הורדת מחירי ההפקה תגרום לפגיעה בענף ייצור התכנים (הפקות מקוריות) ותפגע בהכנסות המתחרים החלשים יותר בתחום, כמו הערוץ השני, הערוץ הראשון והלוויין. צרכן הכבלים ייהנה אולי מהוזלת השירות, אבל ייפגע מהקטנת מבחר התוכניות בערוצים המתחרים.

בתחום התשתית מניח חורש שלחברות הכבלים ייווצר חיסכון, ודורש מהממונה על ההגבלים לוודא שההטבה הנוצרת תעבור לידי הצרכן. חורש אינו מניח שלחברות הכבלים יהיה תמריץ כלשהו להוריד את המחיר לצרכן, שכן הן מונופול. "מן הראוי שהרגולטור יבחן את החיסכון לחברות הכבלים כתוצאה מהמיזוג, וידאג להעבירו לצרכן הסופי, דבר שיוריד את תעריפי השימוש", כתב.

חורש גם ממליץ לקבוע כמה תנאים נוספים, שבעבר נחשבו מובנים מאליהם, אך המציאות הוכיחה אחרת. כך לדוגמה, חיוב חברות הכבלים בשירות לכל דורש. כמעט עשור התעלמו הכבלים מהתחייבותן לשירות לכל דורש, וגם כיום הן מצליחות לקבל ממשרד התקשורת פטורים מהתקנות במקומות מבודדים.

חורש מציע גם לקבוע מחיר אחיד לשירותי הכבלים, בכל המדינה. ההבדלים בין מחירי שירות הכבלים באזורים שונים הם מזעריים, ונראה שחברות הכבלים לא יתקשו לעמוד בגזירה זו. המלצה נוספת היא לשמר את התוכניות המקומיות בחברות הכבלים. ככל הידוע, תתנה מועצת הכבלים את אישור המיזוג בשידורי תוכניות מקומיות.