מוביל נקוב של המדינה

במציאות הדמיונית שבה חיים תושבי ישראל, נוצר רושם מוטעה כאילו השמיים בישראל סגורים, אין תחרות בשוק התעופה, המחירים בטיסות מופקעים, התיירים לא מגיעים והמוביל הלאומי (שעבר בתחילת השנה לידי האחים בורוביץ') עדיין נהנה מבלעדיות במרבית הקווים לישראל וממנה - גם אחרי ההפרטה.

במציאות הדמיונית של הישראלים, אוסטריאן איירליינס היתה צריכה להגיע עד בג"ץ כדי שיאפשרו לה להגדיל את מספר טיסותיה לארץ. במוחם הקודח של כמה ישראלים שטופי מוח, ישראייר, שהיתה עד כה חברת שכר, מנסה כבר שנה לקבל אישור להפוך לחברה סדירה בקו לניו יורק.

טועה גם מי שחושב שעובדי אל על איימו על שר התיירות אברהם הירשזון, כי יבואו איתו חשבון במרכז הליכוד, אם יעז לאשר לישראייר לטוס לניו יורק. עובדי אל על למעשה נפגשו עם הירשזון מול ביתו הפרטי כדי להגיש לו פחזניות ולספר לו על המושבים החדשים במחלקת העסקים של החברה (אפשר סוף סוף להגיע למצב מאוזן!).

אולם הסהרוריים האמיתיים הם אלה שטוענים כי טסו בחברות כמו איזיג'ט מאנגליה ליעדים אחרים באירופה, תמורת מחיר של כרטיס אוטובוס מתל אביב לחיפה ובחזרה. אבל אלו כבר מקרים קשים באמת, שלוקים בה הישראליים האלק-קוסמופוליטיים.

מבין הגולשים באתר TheMarker שהגיבו היום לדבריו של רומנו, יש אחד שחושב כי "אל על היא מוביל נקוב של המדינה והיא החברה הישראלית היחידה שיכולה לטוס למרבית היעדים. עם כל מדינות אירופה יש הסכם שמגביל למוביל זר אחד את האפשרות לטוס בקו - וגם מגביל את מספר הטיסות. ברגע שיש רק שני מתחרים על קו, זה לא מספיק כדי להוריד מחירים. יוצא הדופן היחיד - ארה"ב - משם יכול לטוס מספר בלתי מוגבל של מובילים מספר בלתי מוגבל של טיסות. בקיצור - אין שמיים פתוחים. יש תחרות מוגבלת. דופקים את הציבור בשירות משפחת בורוביץ'". אבל אחרי הכל, מדובר בטוקבקיסט ברשת ולשכמותו באמת מוטב שלא להתייחס.

במציאות האמיתית, זו שבה חי חיים רומנו, מנכ"ל אל על, אותם ישראלים שחושבים כי מדינת ישראל ביצרה את השליטה של אל על בשער הכניסה לישראל לדורות - הם כנראה שטופי מוח, ראו יותר מדי סרטים או קראו יותר מדי עיתונים. רומנו מנהל משופשף ויודע היטב מה רוצים לשמוע בשוק ההון. במסיבת העיתונאים של החברה דיבר רומנו על השקיפות בחברה, ערך שוודאי למד בשירותו בשב"כ. זו מעין שקיפות אד-הוק: מי שרוצה לדעת כמה אל על משלמת למדינה עבור אבטחת מטוסיה (אם בכלל), כנראה אינו מבין מספיק בסוגיות של ביטחון לאומי.

קשה להסביר את דבריו של רומנו כי "צריך לתקן את הרושם שנוצר בציבור: השמיים בישראל לא סגורים. בקווים לארה"ב למשל, השמיים פתוחים לחלוטין. כבר עכשיו יש תחרות בשוק התעופה הישראלי. האמירה שהשמיים סגורים לא מדוייקת ומטעה את הציבור. התחרות קיימת, היא בכל תחום בעולם התעופה הישראלי וכדאי לתקן את הרושם בנושא הזה".

כאדם מפוכח וכמנהל מוערך, רומנו אינו הולך שולל אחרי מצגי שווא. הוא שולל את האפשרות כי הרווחיות הפנומנלית של אל על תיפגם לאחר פתיחת השמיים, מאחר שהם כבר פתוחים לתחרות.

הדו"ח שפירסמה היום החברה מלמד משהו על המרווחים היפים מהם נהנית המובילה הלאומית. אל על מציגה שולי רווח גולמי מהגבוהים בעולם עבור חברת תעופה והבעיה היחידה שמעיבה היום על הרווחים היא העלות הגבוהה של הדלק הסילוני. הרווח התפעולי של החברה צמח ברבעון השלישי של השנה ב-25%, למרות הפרשות לעובדים.

ה-LOAD FACTOR של אל על, נתון המשקלל את הרווח מהטיסות לקווים השונים, עומד על 83% - ממש בצמרת עולם התעופה, הרבה לפני ענקיות כמו דלתא, בריטיש או סוויס. אחוז הרווח התפעולי של החברה עומד על כמעט 11%, שוב - רק חברה אחת בעולם מציגה שולי רווח גבוהים יותר. לדברי נסים מלכי, מצב זה נמשך שנים, כך שכנראה הבורוביצ'ים אינם קוסמים וזהו מאפיין מובנה בפעילותה של החברה הדומיננטית בישראל.

יכול להיות שגם אם רומנו טועה, והשמיים באמת יהיו יותר תחרותיים, הרווחיות של אל על לא תיפגם, שכן על פי מודלים מסויימים תחרות יכולה להועיל לכל השחקנים, גם הגדולים והוותיקים שנמצאים בכל שוק שהוא.

בכל מקרה, כדאי לרומנו לתאם גרסאות עם הבוסים שלו, שזיהו את הפוטנציאל של המנהל בחברת הסלולר והביאו אותו לנהל את הצעצוע החדש. you stand where you sit, אומרים האמריקאים, ונדמה שאי אפשר למצוא דוגמה טובה יותר מהאחים בורוביץ', כיום בכסא בעלי הבית של אל על.

פעם, לפני שהשתלטו על המוביל הלאומי, הבורוביצ'ים כבר עמדו על הצורך בפתיחת השמיים לתחרות, כאשר הם ישבו בכסאות הפחות מהודרים של בעלי ארקיע. כדאי לזכור: האחים בורוביץ' בעצמם באמצעות חברת ארקיע, הבינו היטב את העיוות שיצרה הממשלה, בהחלטה להותיר את הבלעדיות של אל על בקווים העיקריים גם אחרי ההפרטה. יחד עם חברת ישראייר, הבורוביצ'ים עתרו לבג"ץ נגד החלטת הממשלה חסרת התקדים שקדמה להפרטת החברה, אך השופטים דורנר, אור וברק דחו את העתירה.

בניגוד לכסאות המאוזנים שמציעים לנוסעי אל על, מהם ודאי ייהנו הבורוביצ'ים ואנשי שלומם הדירקטורים בחברה, חברת ארקיע הפכה הרבה פחות מאוזנת ואטרקטיווית כתוצאה מדחיית העתירה של ישראייר וארקיע.

איך שגלגל מסתובב: החלטת בג"ץ בעתירת ארקיע/בורוביץ' היא נשק יום הדין של הבורוביצ'ים לביצור שליטתם במרחבי התעופה הסדירה של ישראל. דא עקא, שהחלטה זו גם תקעה את המכירה הכפויה של ארקיע, שהפכה, ביחד עם ישראייר, לפחות אטרקטיווית. בתודעת הבורוביצ'ים נצרבה התובנה, כי במקום לנסות לנגוס בנתח השוק האקסלוסיווי של אל על באמצעות ארקיע, מוטב לקנות את החברה. הקלישאה האמריקאית המתאימה היא כמובן - If u can't beat them, buy them.

כדאי לרומנו להתעדכן גם אצל מאיר שטרית, שר התחבורה, שמתנגד לפתיחת השמיים לתחרות, שכן היא עלולה לפגוע בתעופה הישראלית כדבריו. שטרית אכן מפגין רוח לוחמנית מרשימה בבואו להגן על המדיניות הנוכחית, ממש כמו בימים הטובים, אז אל על היתה עדיין בבעלות ממשלתית.