המדריך השלם לקרבות האוליגרכים היהודים ברוסיה

"אני אסיר ציון", אומר בחיוך ציני פנחס גולדשמידט. זה כחודשיים הוא מרותק לביתו בירושלים ולא יכול לשוב לרוסיה. מאז 1987 הוא נחשב לרב הראשי של מוסקווה. אבל ממשל הנשיא ולדימיר פוטין לא נותן לו לחזור לצאן מרעיתו. הרב גולדשמידט, 42, הגיע ב-26 בספטמבר בטיסה מנתב"ג לנמל התעופה דומדבו שליד מוסקווה. "להפתעתי עיכבו אותי בירידתי מהמטוס וביקשו ממני להמתין. לאחר עיכוב של כחצי שעה הגיע ראש המשמרת והודיע שביטלו את הוויזה שלי ושאני יכול לבחור בין טיסה לשווייץ (הוא אזרח שווייצרי, י.מ.) לגירוש בטיסה למקום שממנו הגעתי, כלומר ישראל. בחרתי בישראל. לא נתנו לי שום נימוקים".



התקרית הזו משקפת מה שמתחולל בחודשים האחרונים בקהילה היהודית ברוסיה: מאבקי כוח בין אוליגרכים על השליטה בארגונים שמייצגים את יהודי רוסיה ועל חסדי השלטון. ברקע בוחשים פקידים בכירים בממשל פוטין. בנוסף מתנהלים ניסיונות לשרבב לתככים בעסקונה היהודית גם את ממשלת ישראל, את הסוכנות היהודית, ארגונים יהודיים בעולם וממשלות במערב. "מה שמתחולל בקהילה היהודית הוא משהו שלא היינו עדים לו מעולם. יש מצב פרדוקסלי: ליהודים ברוסיה יש כוח, כסף והשפעה, כפי שלא היו להם אף פעם; אך במקביל מצבה של הקהילה בשפל המדרגה", אומר גולדשמידט.



מי גירש את גולדשמידט



הרב גולדשמידט הוא שחקן זוטר יחסית בסיפור הזה, לצד הרבנים הראשיים ברל לזר ואדולף שייביץ. הדמויות המרכזיות הן האוליגרכים ולדימיר סלוצקר, ויצ'סלב קנטור, מיכאיל פרידמן, לב לבייב וארקדי גיידמק. מאחורי הקלעים אפשר למצוא גם את רומן אברמוביץ', הנחשב לאיש העשיר ברוסיה; את האף-אס-בה, שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה; את ארגון נתיב, האחראי על הנפקת אשרות עלייה ברוסיה ובחבר המדינות; שגרירות ישראל במוסקווה; הקונגרס היהודי האירופי; וארגון הסעד האמריקאי, ג'וינט.



רק ימים אחדים לאחר שגורש לישראל סיפקו השלטונות ברוסיה נימוק רשמי לגירושו של הרב. הם טענו כי פג תוקף האשרה שלו. מקורות בממשל פוטין מספרים כי לרב היו שתי אשרות, "האחת של תייר והשנייה של איש עסקים מטעם חברה אירופית, שחדלה מזמן להתקיים. זה נשמע הגיוני שאדם הטוען שהוא רב ראשי ישהה באשרת תייר ואשרת איש עסקים ועוד במשך כ-15 שנים"?



למקורבי הרב יש הסבר. הם מספרים כי הרב הגיע לברית המועצות בהזמנת ארגון אקדמאי, המחלקה לחקר תרבויות באקדמיה למדעים שייסד הרב עדין שטינזליץ. אחר כך הוא המשיך לשהות ברוסיה ולייצג ארגונים יהודיים שלא קיבלו מעמד של ארגון דתי מטעם משרד הפנים. בלית ברירה הוא נאלץ לפעול באשרת תייר ואיש עסקים. הארגון שעמו מזוהה הרב גולדשמידט הוא "הקונגרס של הקהילות והארגונים היהודיים הדתיים ברוסיה", שמוכר יותר בראשי התיבות שלו "Keror" (קארו"ר), ושפטרונו החדש הוא גיידמק.



גם אם הטענה הרשמית של שלטונות רוסיה בנוגע לתקפות האשרה של הרב גולדשמידט נכונה, ברוסיה רוחשות השמועות ותיאוריות הקשר. הסבר פשוט, גם אם יש בו גרעין של אמת, מתקבל בספקנות רבה. בפרשה זו מתעוררות שאלות רבות. מדוע השלימו שלטונות רוסיה במשך 15 שנים עם השימוש שעשה הרב באשרת התייר ואיש העסקים שלו? ומדוע דווקא כעת החליטו לפעול בעוצמה כזו נגד מנהיג רוחני של הקהילה היהודית, שיש לו מהלכים בממסד הישראלי ובקרב ארגונים יהודיים בעולם? האם יריביו עשו יד אחת נגדו עם השלטונות? מי עומד מאחורי הסירוב להחזירו?



הרב גולדשמידט נולד בשווייץ. הוא נשוי לאזרחית אמריקאית והיה רב בנצרת עלית, עד שהוזמן ב-1989 למוסקווה. בימים אלה נעשים מאמצים קדחתניים להסדיר את מעמדו ולהחזירו למוסקווה. בעניינו פועלים שר החוץ סילבן שלום, ארגון נתיב, ממשלת שווייץ, ממשלת ארצות הברית והאיחוד האירופי, שאליהם פנה הרב וביקש את התערבותם למענו. לאחרונה הגיעו ממשרד החוץ הרוסי רמזים כי התסבוכת תותר בקרוב. במצב העדין שבו הוא נתון בימים אלה הוא לא מוכן להתראיין, פרט לכמה משפטים קצרים שהסכים למסור בתגובה. אחד מהם הוא "זה לא סוד - כולם יודעים מי גרם לגירושי". הוא מסרב בתוקף לפרט.



אבל ולדימיר סלוצקר יודע למי הוא מתכוון. "כן", הוא אומר, "שמעתי את השמועות כאילו אני גרמתי לגירושו של גולדשמידט והשמועות האלה לא משמחות אותי".



מי מפיץ אותן?



"גולדשמידט עצמו. שלחתי אליו מסר שהוא רב ושלפי התורה והמצוות הוא מחויב להציג שני עדים שאכן אני גרמתי לגירושו. ואם לא יצליח להוכיח זאת אז הוא בבחינת הולך רכיל ומפיץ שמועות ועליו לחדול מלהיות רב ולעזוב את תפקידו. לי עצמי יש שני עדים ששמעו אותו מאשים אותי ולכן אני שוקל לתבוע אותו לדין תורה".



השיחה עם סלוצקר התקיימה לפני כעשרה ימים במשרדו המפואר, בבניין זכוכית חדיש ומודרני במרכז מוסקווה. אף שהודח לפני כשבועיים מתפקיד נשיא "הקונגרס היהודי הרוסי"(REK), מצב רוחו מרומם. כמנהג האוליגרכים הרוסיים הוא מוקף בשומרי ראש, בנהגים ובעוזרות צעירות ונמרצות שלבושות בחליפות מחויטות. בקיר שמעליו תלויה תמונה של הרבי מלובביץ'. "שלא תטעה בי", מדגיש סלוצקר, "לא אכפת לי מכסף ואני לא תאב בצע כי אני קבליסט ולכן הוספתי לי גם את השם משה שלמה. אני לא חב"דניק כמו לבייב, אך אני מכיר בסמכותו הרוחנית של הרבי מלובביץ'".



הוא נולד במוסקווה ב-1956 ולמד במכון המוסקוואי להנדסת תחבורה. ב-1985 קיבל תואר דוקטור בהנדסה אזרחית. בתקופת הפרסטרויקה הוא פתח עסק פרטי והקים בשווייץ חברת סחר שסחרה עם ברית המועצות - קנתה חומרי גלם ומכרה ציוד לתעשיית המכונות. ב-1992 הרחיב את פעילות החברה וסחר בנפט ובמתכות ומכר טכנולוגיות ומכונות לתעשיות עיבוד המזון והבניין. בבעלותו היו גם בנק וחברה להשקעות פיננסיות. הונו נאמד ב-300 מיליון דולר. בארבע השנים האחרונות הוא משמש גם סנטור ב"מועצת הפדרציה", הבית העליון של הפרלמנט הרוסי (הבית התחתון, הדומא, הוא בית הנבחרים; הסנטורים מתמנים לתפקידם).



סלוצקר מייצג את הרפובליקה האוטונומית צ'ובאשיה (Chuvashia) שבאזור הוולגה, שבה מתגוררים עממים ממוצא יוגרו-פיני וטורקי