מזגה הסוער של רות גביזון הוא שם דבר. בחוגים אקדמיים יש כאלה המגדירים אותו כ"הגדרה המילונית להפך המוחלט ממזג שיפוטי". "היא אדם מאוד לא נחמד", אומר עו"ד ותיק, "היא חסרה מזג שיפוטי מינימלי. זה לא כמו שאומרים על מישאל חשין שגם הוא אדם עם מזג סוער. מישה הוא אדם חם, לבבי ומחבק. אצלה אתה מגלה מין א-סוציאליות טבועה. אין בכלל סיכוי שתהיה לה סבלנות לשבת ולהקשיב לטיעונים של עורכי-דין, שהרבה פעמים באים ומדברים שטויות וגוזלים זמן וזה חלק מהעבודה השיפוטית".
השאלה היא האם יש לגביזון, המועמדת של שרת המשפטים ציפי לבני לבית המשפט העליון, מזג מספיק שיפוטי כדי לשבת בערכה השיפוטית הגבוהה ביותר. "בית המשפט העליון, כמו בתי-משפט לחוקה", אומר מרצה בכיר, "הוא דווקא מקום שבו עניין המזג השיפוטי בא לידי ביטוי במידה המועטה ביותר, זה לא כמו בערכאה ראשונה שאז צריך להקשיב לעדים וחקירות נגדיות. אבל אפילו לבית המשפט העליון אין לה מזג שיפוטי מתאים".
"היא עזבה בכסאח את האגודה לזכויות האזרח, היא עזבה בכסאח את המכון הישראלי לדמוקרטיה", אומר איש אקדמיה ותיק, "באיזשהו שלב אתה מוכרח לשאול את עצמך האם האשה הזו בנויה לשיפוט". "אצלה, אתה אף פעם לא יודע מה יקרה מחר, איך היא תהיה", מחמם פרקליט בכיר אחר. אפילו אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, התייחס במרומז למזגה של גביזון בנאום "האג'נדה של רותי" המפורסם. "אם היא לא היתה מפרטת מה עמדותיה, הייתי מסכים למינויה", הוא אמר, "כמובן, בכפוף לבדיקות מסוימות כמו של מזג שיפוטי וכדומה".
גביזון, לבני וברק סירבו להתראיין לכתבה זו. אברהם כרמי, ששימש מבקר הפנים של האגודה לזכויות האזרח בתקופת נשיאותה של גביזון ב-1995, ומבקש כעתלעצור את מינויה לעליון, דווקא שש לדבר. "אני חושב שהיא אדם מאוד בעייתי", הוא אומר, "אם לומר זאת בעדינות. היא מנהלת רומן עם כל מיני סקטורים ימניים. זה לא מקרה שהגברת גביזון יצאה חוצץ למען השיה התמימה אריה דרעי. לא מעשי הנוכלות שלו הטרידו אותה, אלא רק 'התחושה שיש במערכת אלמנט של רדיפה'".
כרמי, על אף שהוא מעיד על עצמו כי נפגע מהמזג של גביזון, מודאג יותר מהאג'נדה שלה. אותה אג'נדה שהדאיגה כאמור גם את ברק. קשה לדמיין איך היתה נראית ומתנהלת הזירה הציבורית והמשפטית ב-20 השנים האחרונות, אם בג"ץ היה פועל לפי גישתה של גביזון, הדוגלת בצמצום האקטיוויזם השיפוטי. אלה כמה מפסקי הדין שלא היו ניתנים, ושבהיעדרם היתה ישראל מדינה אחרת: לא היה ניתן פסק-הדין בעניין דרעי ופנחסי, שקבע ששר שהוגש נגדו כתב-אישום לא יוכל להמשיך לכהן בממשלה; לא היו ניתנים פסקי-הדין בעניין בחורי הישיבות, מאחר שאין בנמצא ישראלים שעובדת אי-שירותם של החרדים פוגעת בהם ישירות; לא היו נקבעות אמות-המידה בעניין העמדתם לדין של ראשי ממשלות ושרים, בעקבות הדיון המשפטי בפרשת בר-און; ולא היה ניתן פסק-הדין בעניין החובה לחקור את פרשת השב"כ בעיקבות אירועי קו 300.
הנאום
כשהגיע ברק לפני שלושה שבועות לכנס "הפורום למשפט וחברה" בנוה אילן, עם נאום כתוב המבוסס על פרק מספרו "שופט בחברה דמוקרטית", פיהקו העיתונאים שעברו על הטקסט פיהוק גדול. כותרת, אמרו בינם לבינם, כבר לא תצא להם ממנו. איש גם לא העלה על דעתו לשאול אותו משהו בעניין גביזון. לכולם היה ברור שאין סיכוי שיענה. אבל אז בכל זאת ניסה אחד הכתבים את מזלו. התשובה של ברק הדהימה את הזירה המשפטית כולה.
מעולם לא התבטא כך בפומבי נשיא מכהן בבית המשפט העליון על מועמדות של קולגה לבית המשפט העליון. נאום "האג'נדה של רותי" הביא את המלחמה האידיאולוגית והאישית בין ברק לגביזון לשיאים חדשים. אם תיבחר גביזון לעליון, איך יוכל ברק לשבת יחד עימה בהרכבים, לקיים דיאלוג אמיתי או להציב חזות הרמונית כשהכביסה המלוכלכת תלויה לעין כל?
"רותי היא חברה טובה שלי", אמר ברק, "אם הייתי מסכים למינויה, עוד היו אומרים 'חבר מביא חבר'. מאז הקמת בית המשפט העליון מעולם לא שאלנו מועמדים מה עמדותיהם לגבי תפקידו של בית המשפט. אלה דברים ששופט לומד, מפנים ומגבש לעצמו תוך כדי הליכה. אבל במקרה של רותי זה נשבר. רות כבר באה לעליון עם אג'נדה, וזה אונס אותי שלא מרצוני לנקוט עמדה נגד האג'נדה שלה, והאג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון. האג'נדה של רותי נוגדת את מה שבית המשפט העליון צריך לעשות. אני לא אומר שהיא לא מועמדת טובה, אבל לעת הזו התפישה שלה איננה ראויה לבית המשפט העליון".
למה התכוון ברק? מהי "האג'נדה של רותי"? המחלוקת העיקרית בינה לבין ברק היא כאמור בשאלת האקטיוויזם השיפוטי. עמדת ה"הכל שפיט" היתה לסימן ההיכר של בית המשפט העליון בעידן ברק, למרות שברק מעולם לא צידד בעמדה כה קיצונית ותפישתו מתונה יותר. כשנשאלה גביזון בריאיון לארי שביט שהתפרסם במוסף "הארץ" בנובמבר 1999 האם היא שותפה להשקפתו של הנשיא ברק שהכל שפיט, היא השיבה "בהחלט לא. חד-משמעית: לא הכל שפיט". באותו ריאיון הדגישה גביזון שאין זה מתפקידו של בית המשפט העליון להיות "הסמכות המוסרית העליונה בחברה" וכי "כסמכות מוסרית עליונה לא ברור שבית המשפט טוב יותר מעובדיה יוסף... יש אנשים רבים במדינה שלגביהם עובדיה יוסף הוא הסמכות המוסרית העליונה וההלכה היא הערך העל-חוקי הראוי. בית המשפט לא צריך להתעלם מהם. בית המשפט לא צריך להתחרות עם הרב עובדיה יוסף על לבם".
לבני, שגביזון היא המועמדת מטעמה, אוהבת את התנגדותה המוצהרת של גביזון למה שנתפש בעיניה כאליטיזם של בית המשפט העליון בהנהגת ברק. היא גם מאוד אוהבת את עמדתה בשאלת המדינה היהודית-דמוקרטית, בדגש על מדינה יהודית, ובפרט, את האמנה שחיברה גביזון עם הרב יעקב מדן. אמנת גביזון-מדן, התפרסמה בשלהי שנת 2000, והתיימרה להסדיר את יחסיהם של חילוניים ודתיים בישראל. האמנה כללה כמה ויתורים מרחיקי לכת מצד החילוניים, כגון איסור כולל של המסחר בשבת, גם בקיבוצים, והותרת המפתח להכרה על-פי חוק השבות להגדרה האורתודוקסית של "מיהו יהודי". לבני גם אהבה את מה ששמעה
ציפי לבני לא יכלה לבחור זמן גרוע יותר לקידום המועמדת השנויה במחלוקת שלה לביהמ"ש העליון
יובל יועז
1.12.2005 / 21:25