ביהמ"ש העליון החמיר עונשה המשמעתי של עורכת דין שהורשעה בדיווח מס כוזב

בשנים האחרונות מתגבשת בבית המשפט העליון מגמה להחמיר בענישה של עורכי דין שביצעו עבירות שיש עמן קלון. עדות למגמה זו ניתן למצוא בפסק דין שנתן בית המשפט העליון בשבוע שעבר בעניין עורכת הדין טוני שלם.



שלם ערכה הסכם מכר מקרקעין כוזב בו כתבה כי התמורה ממכירת מגרש היא 40 אלף דולר בעוד התמורה האמיתית היתה 80 אלף דולר. בהמשך הגישה שלם לרשויות המס הצהרה כוזבת על שווי התמורה בעסקה אשר התבססה על ההסכם הכוזב. שלם הורשעה בבית משפט השלום במסירת הצהרה כוזבת לרשויות מס שבח מקרקעין, עבירה שיש עמה קלון.



בעקבות ההרשעה התנהל בעניינה של שלם הליך משמעתי בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, בו נגזרו עליה ששה חודשי השעיה בפועל ו-12 חודשי השעיה על תנאי. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין סבר כי העונש שהוטל על שלם הוא קל מדי, ולכן הגיש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, אשר דחה את הערעור.



ועד המחוז לא ויתר והגיש ערעור לבית המשפט העליון. בערעורו טען כי העונש המשמעתי שנגזר על שלם אינו משקף כראוי את חומרת מעשיה, וכי נוכח מדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה והצורך להגן על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין - יש להחמיר באופן ניכר בעונשה. מנגד טענה שלם כי העונש שנגזר עליה אינו חורג באורח בלתי סביר ממדיניות הענישה המקובלת. שלם הדגישה את הודאתה במסגרת ההליך הפלילי, את החרטה הכנה שהביעה, את עתידה המקצועי שנפגע עקב הרשעתה ואת הקשיים הכלכליים שלה ושל משפחתה.



בפסק הדין שנתן העליון קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה כי ככלל, יש להחמיר בענישה המשמעתית של עורכי דין המבצעים עבירות פליליות שיש עמן קלון, כדי להגן על תדמיתה ומעמדה של המערכת המקצועית כולה. לדבריה, "עורך דין הנכשל בביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון מסב נזק ישיר לקורבן העבירה, ואולם הפגיעה אינה מצטמצמת לכך. הוא פוגע במעשהו בציבור עורכי הדין כולו ובאמון שהציבור רוחש לו, בהכתימו קבוצה שלמה על לא עוול בכפה. בצד שיקול זה, מבקשת הענישה המשמעתית המחמירה להגן על הנזקקים הפוטנציאליים לשירותי עורך הדין המורשע, העשויים לקבל שירותים מקצועיים ממי שנמצא אחראי לביצוע עבירות בעלות דופי מוסרי".



השופטת הוסיפה כי במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם בדומה לענישה בהליך הפלילי. עם זאת, משקלו היחסי של הגורם האישי עשוי להיות שונה במישור המשמעתי שמדגיש את ההגנה על המערכת המקצועית מפני פגיעה באמון הציבור.



לאור זאת, סיכמה השופטת, אין מנוס מהתערבות בגזר הדין והעמדת עונש ההשעיה בפועל על 12 חודשים (על"ע 8280/05).