מהפכת אפריל בתשואות שוק הגמל - האם זהו שינוי מגמה או אירוע חד פעמי?

בימים אלו נערכים המוני ישראל להפקדות השנתיות בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות, ובתוך כך בוחנים האם קופת הגמל או קרן ההשתלמות שלהם אכן סיפקו תוצאות טובות בהשוואה לקופות אחרות.
בשנים האחרונות הפנמנו היטב כתוצאה מפרסומים רבים, כי קיימים שני מחנות עיקריים בשוק הגמל - מחנה "הפרטיים", אשר נודעו היטב בתשואות הגבוהות אותן השיג לאורך השנים, ומחנה "הבנקאיים" אשר נודעו בתשואות נמוכות לאורך השנים. בניגוד לאפיון זה, כשנמדוד את התשואות אשר הושגו על ידי הגופים השונים מחודש אפריל נמצא כי לפנינו מהפך דרמטי בביצועי הקופות והקרנות.



מה השתנה בחודש אפריל? חלק מהשינוי נבע מהחלטת האוצר על שינוי צורת חישוב התשואה מבסיס חודשי ליומי - ביטול עיוות שיטת "ריבית הקופה". לשינוי היתה השפעה ברורה על ביצועי הקופות והקרנות לטובת הגופים הפרטיים, ועל מנת להבין את השפעת השינוי יש להבין מה היתה ריבית הקופה, וכיצד עיוותה את התשואה הנמדדת.



נניח כי בתחילת חודש מסוים עמדו לרשותנו בקופה 1,000 שקל, ובמהלך החודש גייסתי לקופה 1,000 שקל נוספים. נניח כי התשואה אותה השיג מנהל ההשקעות של הקופה היתה באותו החודש 3%. כלומר, 1,000 הסכום המקורי הניב 30 שקל, ו-1,000 השקלים הנוספים הניבו בממוצע תשואה של 1.5% (שכן גויסו במפוזר על פני החודש, ולא בתחילתו) - סך של 15 שקל.

על פי שיטת "ריבית הקופה" 1,000 השקלים הנוספים אינם מזוכים בתשואה האמיתית אותה הניבו (15 שקל) אלא ב"ריבית קופה" אותה קבע משרד האוצר אשר היתה באותו חודש כ-0.5%, כלומר ב-5 שקלים בלבד עד אפריל. מכיוון שהתשואה חושבה על בסיס חודשי ולא יומי, לא ניתן היה לדעת כמה "הרוויח" הכסף מיום כניסתו לקופה.



לאן זרמו 10 שקלים נוספים, ההפרש בין 15 שקל ל-5 שקלים? ניחשתם נכון. ל-1,000 השקלים המקוריים.
כלומר לעמיתי אותה קופה הוצגה תשואה של 4% (40 שקל מתוך 1,000 שקל), במקום הישגי ניהול ההשקעות האמיתיים של הקופה, 3% בלבד! כמובן שהחשיבות של 1% הפרש בתשואה לחודש אחד בלבד היא אדירה במצטבר.



לשמחתנו, האוצר שינה תקנותיו ומחודש אפריל כל שקל חדש מתחיל לקבל את התשואה האמיתית יום אחד בלבד לאחר שנכנס לקופה. בכך הקיץ הקץ על עיוות התשואה ההיסטורי.



מיום שינוי החישוב ועד היום אנו עדים למהפך בתוצאות הגופים בשוק הגמל. רבים מהבנקים, אשר צוירו בתקשורת לאורך השנים כדינוזאורים איטיים ומסורבלים משיגים לפתע תשואות גבוהות ואילו רבות מהפרטיות אשר "כיכבו" בעבר בצמרת מזדחלות להן בתחתית הטבלה.



האם שינוי השיטה הוא הסיבה היחידה לשינוי הדירוג? ובכן, התשובה היא לאו מוחלט. לשינוי הנ"ל נוספות סיבות חד פעמיות אשר היטיבו משמעותית את מצבם של הבנקאיים לעומת הפרטיים, ובראשן שיערוך הנכסים הלא סחירים של הקופות באפריל וביולי, אשר הביא לקפיצה אדירה בתשואות הקופות הבנקאיות, אשר נהנו מנכסים לא סחירים היסטורים בהיקפים גדולים מאוד ביחס לפרטיים.



אם נסכם את שנת 2005, הרי שממנה יקשה עלינו להסיק מסקנות חד משמעיות לעתיד. מחד עיוות ריבית הקופה ששיחק לטובת חלק מהפרטיים, חוסל סופית על ידי האוצר. מנגד שערוך הנכסים הלא סחירים לא ישוב עוד להקפיץ את תשואות הבנקאיים למעלה. לפרטיות רבות יש עדיין יתרון להיקף נכסים מצומצם, המביא לגמישות השקעה בשוק הישראלי הקטן יחסית, אולם מנגד לגדולים האפשרות ליהנות מחשיפה לעסקות איכותיות מאוד ולהשקיע רבות במחקר ופיתוח התמחויות ומיומנויות השקעה חדשות הנדרשים בעיקר בימים אלו בהם המגמה הנה לפרוץ בהשקעות אל שווקים מעבר לים.



כך או כך, פרטי או בנקאי, אין ספק כי תחילת 2006 מבשרת עידן חדש. עידן של שקיפות ביצועים אמיתית, יכולת ניידות עמיתים כמוה לא נראתה עדיין במחוזותינו, עידן תחרותי ודינמי בו כל גוף יצטרך לעבוד קשה וללא הפסק על מנת להראות את יכולותיו האמיתיות במיקסום כספי עמיתיו ולהוכיח להם מדי חודש כי הוא הגוף הראוי ביותר לאמונם.