העליון: עורך דין זכאי לבחון מסמך בו מעיין עד במהלך חקירתו בבית המשפט

השופט אשר גרוניס מבית המשפט העליון הפך לאחרונה את החלטת שופט בית המשפט המחוזי נסים ישעיה שמנעה מעורך דין לבחון מסמך בו עיין עד במהלך חקירתו הנגדית.



תחילת הפרשה לפני כשלוש שנים עת הגישה חברת קל וחומר תביעה בסך 10 מיליון שקל נגד בנק הפועלים. בתביעה נטען כי הבנק לא קיים את הבטחתו המילולית ללוות פיננסית פרויקט בנייה של החברה. במסגרת התביעה נחקר מנהל החברה, צבי פוגץ, בחקירה נגדית על ידי בא עו"ד יוסף בנקל, המשמש כבא כוחו של הבנק ביחד עם עורכי הדין שמואל גאלינקא וניר שמרי. במהלך חקירתו עיין פוגץ מעת לעת במסמך שהחזיק בידו. בנקל ביקש לעיין במסמך כך שהוא יוכל, אם יחפוץ, לדרוש הצגתו כראיה. שופט המחוזי ישעיה לא נעתר לבקשה, תוך שציין כי מדובר בתרשומת פרטית שפוגץ ערך לעצמו. הבנק לא ויתר והגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון.



השופט אשר גרוניס החליט לקבל את הערעור בקובעו חד משמעית כי "בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו". לדבריו, שעה שעד נחקר על דוכן העדים ומחזיק בידו מסמך כלשהו בו הוא מעיין במהלך החקירה, יש לאפשר לעורך דין העורך את החקירה לעיין במסמך. הסיבה לכך, קבע גרוניס, מקורה באחת ממטרותיה של החקירה הנגדית - לערער את אמינות העד.



לדבריו, העובדה שעד סומך על מסמך כלשהו בחקירתו יכולה להיות בעלת חשיבות רבה לקביעה האם העד מהימן. "שימוש במסמך יכול להצביע על כך שזכרונו של העד אינו עומד לו. ייתכן שהאמור במסמך אינו מתיישב עם דברי עדים אחרים. ניתן, כמובן, לחשוב על אפשרויות עובדתיות שונות לגבי מסמך כאמור. ייתכן ויש חשיבות לשאלה מי ערך את המסמך בו מחזיק העד, האם העד עצמו או אדם אחר. כך או כך, יש לאפשר לפרקליט לעיין במסמך ולהציגו כראיה", כתב גרוניס.



במקרה הנדון, הוסיף גרוניס, הזכות בעלת חשיבות יתר, לאור העובדה שחקירתו הראשית של פוגץ לא ניתנה על דרך עדות בבית המשפט, אלא באמצעות תצהיר. עובדה, שככלל, עשויה להיות בעלת השלכה שלילית בכל הנוגע ליכולת לקבוע את מידת אמינותו של העד.



על כן, סיכם גרוניס, יש לקבל את הערעור ולחייב את פוגץ לחזור לדוכן העדים על מנת לאפשר לבנקל לחקור אותו באשר למסמך ולהציגו כראיה אם יבקש לעשות כן (רע"א 10025/05).