מבקר המדינה: מערכת הביטחון מנצלת את מעטה הסודיות שלה כדי לעכב תשלומי ארנונה בסך מאות מיליוני שקלים

מאת נורית וורגופט, ראלי סער, יובל אזולאי, אלי אשכנזי, יהונתן ליס ויואב שטרן



מערכת הביטחון מופקדת על הגנת אזרחי מדינת ישראל, ומתוקף תפקידה אוצרת סודות רבים. ואולם, הסודיות שלה נדרשים צה"ל ומשרד הביטחון כדי למלא את תפקידיהם נוצלה לרעה בידי מערכת הביטחון כדי להתחמק מחלק מתשלומי הארנונה שהיה עליה לשלם בעבור 470 מחנות ומתקנים צבאיים, הנמצאים בשטח השיפוט של 94 רשויות מקומיות - יותר משליש מכלל היישובים במדינה. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שהוגש היום, ובדק היבטים בתפקוד הרשויות המקומיות.



דו"ח מבקר המדינה מצא כי גביית הארנונה וההיטלים השונים של רשויות מקומיות ממשרד הביטחון היא תחום פרוץ לחלוטין. בין השנים 2001 ל-2004 העביר משרד הביטחון לרשויות המקומיות תשלומי ארנונה בסך 912 מיליון שקל. ואולם, מערכת הביטחון עדיין חייבת לרשויות המקומיות, בין השאר, 550 מיליון שקל על עבודות פיתוח שהרשויות ביצעו בתחומי המחנות והמתקנים הביטחוניים (סלילת כבישים, הצבת מדרכות, הנחת צינורות מים) וכן על אגרות של שירותים שוטפים מים וביוב.



בדיקת מבקר המדינה, שהתקיימה בעשרים עיריות ומועצות, בהן טירת הכרמל, יבנה, עפולה, צפת, ראשון לציון, באר טוביה והמועצות האזוריות רמת הנגב ועמק יזרעאל, קבעה כי "טיפולם של משרד הביטחון והרשויות המקומיות בנושא זה, מאמצע שנות ה-90, היה לקוי באופן יסודי".



מבקר המדינה מצא כי תוך שימוש במעטה הסודיות הצה"לית, משרד הביטחון אינו מתיר לרשויות המקומיות להיכנס למחנות צה"ל כדי לבצע את מדידות השטח הנחוצות לקביעת גובה הארנונה שעל מערכת הביטחון לשלם. לדעת המבקר, "אין מקום לאיסור הגורף שהטיל משרד הביטחון על כניסת מודדים מטעם הרשויות למחנות צה"ל. על משרדי הפנים והביטחון לבחון אפשרות לתת הכשר ביטחוני לקבוצה של מודדים אזרחיים". את מעטה הסודיות, אומר המבקר, "יש לשמור למקומות מועטים בלבד שבהם מתקיימת פעילות מסווגת במיוחד".



דו"ח הביקורת חשף כי הרשויות המקומיות חייבו את משרד הביטחון בתשלומי ארנונה בעבור שטחי קרקע במחנות צה"ל, "במקרים רבים שלא על בסיס הוראות החוק". משרד הביטחון לא שילם תשלומי ארנונה על חלק ניכר משטחי הקרקע, ואף לא העביר לחלק מהרשויות המקומיות מידע על "התפלגות שטחי הקרקע בבסיסים המצויים בתחומן". לדברי המבקר, "הסכמתן של הרשויות לחייב את משרד הביטחון באופן חלקי עבור שטחי הקרקע שבמחנות, לא הושתתה בדרך כלל על אמות מידה ברורות". משרד הביטחון לא שילם ארנונה על מאתיים מתקנים ביטחוניים בתחומי עשרות רשויות, וגרר את חובותיו במשך שנים, "בלי שהרשויות גבו תשלומי ריבית והצמדה, כנדרש בחוק".



באותה מדיניות סחבת נהג משרד הביטחון גם בתגובתו למבקר המדינה, וספג על כך נזיפה חמורה. המבקר לינדשטראוס ציין כי הוא "רואה בחומרה רבה את הסחבת שבה נקט משרד הביטחון בהעברת התייחסותו".



שכר אסטרונומי לעורכי דין ולחברות מדידה



כשקיימת מחלוקת ממושכת בין משרד הביטחון לבין הרשויות המקומיות על תשלומי ארנונה בסכומי עתק, מגיע זמנם של עורכי הדין והחברות ההנדסיות הפרטיות העוסקות במדידות להתפרנס מהמאבק הנטוש על הכספים. מבקר המדינה מגלה בדו"ח כי גם הסקטור הפרטי ניצל את ההזדמנות שנקרתה על דרכו, וגבה עמלות שמנות מסך החובות שהרשויות ניסו לגבות ממערכת הביטחון. כך למשל, עיריית צפת שילמה בשנת 2002 שכר טרחה למשרד עורכי דין בסך כ-3.7 מיליון שקל - 25% מהיקף חובות מערכת הביטחון לעירייה. גם המועצות האזוריות מרום הגליל ומרום הגולן שילמו שכר טרחה בשיעור רבע מהיקף השומה שנקבעה למחנות צה"ל בתחומן.



חברות המדידה הלכו בעקבות משרדי עורכי הדין, ואף שכרן היה אחוזים ניכרים מסך חובות מערכת הביטחון. כך למשל היה על עיריית ראשון לציון לשלם 1.8 מיליון שקל למשרד המדידה שעמו התקשרה רבע מהסכום שמצא המשרד שעל מערכת הביטחון לשלם. ברמת השרון נמצא משרד מדידה צנוע יותר, שגבה רק 19% משיעור השומה העדכנית שחושבה, בסך של כ-617 אלף שקל.



מבקר המדינה ביקר בחריפות את שכר הטרחה האסטרונומי שמשרדי עורכי הדין גבו מהקופה הציבורית. לדבריו, "תשלום שכר טרחה המתבסס על ההצלחה בהגדלת התשלומים בפועל, פועל לטובת משרדי עורכי הדין". גם את צורת התשלום לחברות המדידה גינה מבקר המדינה. לדבריו, "קביעת שכר טרחה למודדים על בסיס ההצלחה בהגדלת הארנונה היא תופעה פסולה, משום שהיא מתנה את קבלת התמורה בתוצאות העבודה". המבקר אף מצא ששכר הטרחה לחברות המדידה לא התבסס רובו ככולו על נתוני אמת. "חברות המדידה, למעט אחת, לא ערכו מדידות פיסיות בשטחי המחנות... הדו"חות שהגישו התבססו על פגישות אחדות שהתקיימו עם נציגי צה"ל, במשרדי מרכז הבינוי שלו, ונעשו בהן מדידות על בסיס מפות וצילומי אוויר". מבקר המדינה הודיע למערכת הביטחון כי עליה לעמוד בתשלום חובותיה, ולהפסיק להתעלם מהם כפי שעשתה מאז שנת 2002.



עוד עולה מהדו"ח, כי מספרם של חסרי הבית המוכרים על ידי שירותי הרווחה עלה מאז שנת 2000 ביותר מ-200% ומתקרב ל-3,000. לפחות 236 מחסרי בית אלה מתו בתקופה הנדונה, כמה מהם באופן ישיר עקב הזנחת הרשויות. למרות זאת, תקציבי הטיפול בהם צומצמו באופן ניכר בשנים אלה, ובמקרה של עיריית תל אביב, אף מצא המבקר כי העירייה דיווחה על מיליוני שקלים שהושקעו בטיפול בחסרי בית, כשבפועל לא הוצאו כלל.



ממצא חמור נוסף העוסק בכלל הרשויות נוגע לעמותות עירוניות. המבקר מצא כי ישנם ראשי ערים ובכירים ברשויות שהקימו לעצמם שלא כדין "מעין עמותות עירוניות, שהם מכהנים כמנהליהן". נושאי המשרה ברבות מה"מעין עמותות" האלה הם נבחרי ציבור ועובדי הרשויות המקומיות, המצויים במצב של ניגוד עניינים בדרגות חומרה שונות. כך, למשל, בדק המבקר את העמותה הפרטית "אנסמבל תיאטרון הרצליה", שהפכה לעמותה עירונית בנובמבר 2004. ראש העיר של הרצליה, יעל גרמן, ייסדה את העמותה ב-2001, ומאז הקמתה ועד הפיכתה לגוף עירוני כיהנה כיושבת הראש שלה. לפי דו"ח המבקר, באותן שנים העבירה עיריית