בנק ישראל הוא מקום שמור היטב. לא מדפיסים כסף בבנק ישראל, גם אוצרות הזהב של ישראל לא מוחבאים במרתפים שלו. המיקום שלו - בדיוק מול משרד ראש הממשלה, אחד המקומות הכי שמורים בארץ - יכול להסביר את ההקפדה של השומרים בכניסה. אבל ייתכן שבבנק הזה חוששים מעוד משהו. חוששים שמהמעוז הזה ייצאו קולות אחרים, קולות שלא רואים בשוק החופשי את חזות הכל. כמו קולו של המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' אביה ספיבק, שאומר שבישראל "קצת נסחפו" עם האמונה הזו בשוק החופשי, ושבכלל כדאי שהציבור ישתלט על ניהול הכלכלה ויחלץ אותה מידי הכלכלנים. הדרג המקצועי הכלכלי לא צריך לשלוט בכלכלה, הוא צריך רק לבצע הוראות, אומר ספיבק. מפיו של בכיר בבנק ישראל הדברים האלה נשמעים כמו כפירה בעיקר. כמו לדבר בעד מו"מ עם אש"ף בזמן ממשלת שמיר.
אל פרופ' ספיבק הגעתי בעקבות מאמר שפירסם במקומון הירושלמי "כל העיר" לפני שבועיים. "כפרופסור לכלכלה המלמד סטודנטים אני שומע את קולות הכלכלנים הצעירים, נערי האוצר, ומבין שטעינו", כתב המשנה לנגיד במאמר תחת הכותרת "שטנץ", "משהו בהכנתנו את דור הכלכלנים הבא פגום, וכאנשי אקדמיה עלינו לשאול את עצמנו כיצד יצרנו סטודנטים בגוון אחיד. כיצד יצרנו סטודנטים עם השקפת עולם שהיא ימנית מאוד. על הכלכלנים באקדמיה לעשות חשבון נפש, לבחון את התוצר הקר שאנחנו מייצרים ולהבין שנכשלנו. הסטודנט הישראלי רדוד ואטום לחברה הישראלית. זה הזמן לעשות שינוי בתוכנית הלימוד".
שנים רבות טענו בארגונים חברתיים כי בוגרי החוגים לכלכלה בישראל, כמעט כאיש אחד, רואים את השוק החופשי כטוב מוחלט ואת המגזר הציבורי כרע המוחלט. הפעם הביקורת הזו באה מפיו של מספר שתיים בבנק ישראל, הגוף שנחשב מסורתית לשמרני ביותר בשיח הכלכלי בישראל.
ספיבק הזמין אותי לפגישה אצלו במשרד בבנק ישראל. נשמע פשוט, אבל את השומרים בכניסה לא הצלחתי לעבור. אנחנו חייבים לברר אם הדוברת מאשרת לך להיכנס. אבל קבעתי עם ספיבק עצמו, מחיתי. זה לא עזר. הדוברת חזרה די מהר עם תשובה לשומרים. אל תיתנו לו להיכנס, אמרה להם. שיחה ללשכתו של המשנה לנגיד, עוד שיחה לדוברות, ואחרי רבע שעה הגיעה נציגת הדוברת ללוות אותי למשרדו של פרופ' ספיבק. "את מקליטה את השיחה?" שאל ספיבק את נציגת הדוברת, כשהתברר לשנינו שהיא מתכוונת לשבת איתנו בזמן הראיון. לא, היא לא הקליטה. רק רשמה רשימות בכל פעם שספיבק הזכיר את המלים "שוק חופשי".
כולם היו תלמידי פטינקין
קשה לתאר איש מסוכן פחות מפרופ' ספיבק. איש רך דיבור, זהיר מופלג. אפילו כשהוא מדבר שלא לציטוט, אי אפשר לשמוע ממנו מלה רעה על מישהו. הוא בן 59, מלמד כלכלה באוניברסיטת באר שבע ומומחה לתחום שהוא עצמו מעיד שהוא מסובך ו"מפיל שינה על עורכים" - תחום הפנסיה. הוא מונה למשנה לנגיד ב-2002 על ידי סילבן שלום בעת שהיה שר האוצר. שלום למד אצלו כשהיה סטודנט בבאר שבע. ספיבק נחשב אאוטסיידר בבנק ישראל. גם משום שלא צמח בבנק, וגם משום שהוא מחזיק בדעות יותר חברתיות ונחשב לאיש שמאל כלכלי (יחסי, הכל יחסי). "אני קצת לא שגרתי בבנק ישראל", הוא מעיד על עצמו, "מינו אותי לכאן כדי להיות קצת לא שגרתי". ואמנם, נראה שהנגיד הקודם, דוד קליין, לא השתגע על המינוי של ספיבק וקירב אליו יותר את המשנה השני, מאיר סוקולר, שגדל בתוך הבנק ומונה יחד עם ספיבק.
היום ספיבק הוא חלק מקבוצה של כלכלנים שהתארגנה לאחרונה ביוזמת מכון ואן ליר תחת הכותרת "התוכנית לכלכלה וחברה". בראש התוכנית עומד פרופ' אריה ארנון מאוניברסיטת באר שבע, ואפשר להגדיר את הכלכלנים השייכים לה ככלכלנים חברתיים. "מה שמאפיין את הקבוצה שלנו הוא הדיבור המקצועי על כלכלה", אומר ספיבק. "אלה לא פעילים חברתיים שמדברים מנהמת לבם, וקל מאוד להביך אותם בשאלות מקצועיות. אלה אנשים שיודעים כלכלה, לכולם יש רקורד בהחלט מרשים והם משתמשים בכלכלה כדי לנתח את האפשרויות שעומדות לפני החברה הישראלית, את המרחב של האופציות".
היום, אומרים אנשי הקבוצה, בישראל שומעים כמעט אך ורק אופציה אחת, האופציה של אנשי המקצוע הרואים בשוק "מנגנון מועדף, כמעט יחיד, לניהול המשק והחברה הישראלית ומציגים מדיניות זו כבלתי שנויה במחלוקת", כפי שנאמר בעקרונות התוכנית. במדיניות כלכלית יש עוד אפשרויות חוץ מהגדלת פערים ופירוק מדינת הרווחה, אומרים אנשי התוכנית, שהתחילו להתארגן במשך השנה שעברה, הרבה לפני שמישהו חלם שעמיר פרץ יעמוד בראש מפלגת העבודה ויהפוך את כל הפוליטיקאים בישראל לחברתיים מבטן ומלידה. השבוע הם ערכו בירושלים את כנס היסוד של התוכנית.
ספיבק מוטרד זה זמן מכך שהסטודנט שמסיים לימודי תואר ראשון בכלכלה בישראל הוא איש צר אופקים, שיודע רק מנטרה אחת: השוק הוא דבר טוב ויעיל, הממשלה היא מיותרת ולא יעילה. את התורה הזו הם שואבים קודם כל בקורס המבוא לכלכלה בשנה א', קורס שעיצב אותו פרופ' דן פטינקין באוניברסיטה העברית לפני כמעט 50 שנה וכמעט לא השתנה מאז. פטינקין היה איש דגול, אומר ספיבק, והקורס הוא קורס מצוין, אבל כל כך הרבה דברים השתנו מאז, אנחנו יודעים היום כל כך הרבה דברים שלא ידענו אז על חוסר השלמות של השוק, שלא ייתכן שהם לא יבואו לידי ביטוי.
"לפני כמה זמן היה יום עיון לציון עשר שנים למותו של פטינקין", מספר ספיבק. "זו היתה נקודת מוצא מעניינת. נשיא האוניברסיטה העברית מגידור דיבר על כך שפטינקין עיצב לא רק את הכלכלה, אלא גם את מדעי החברה. פרופ' מנחם יערי, נשיא האקדמיה למדעים, בעצמו פרופסור לכלכלה שלמיטב ידיעתי היה תלמיד ישיר של פטינקין, אמר שפטינקין יצר שפה. יערי נזכר איך הוא ביקר אצל חברים שעבדו אז במשרד האוצר - זה היה בסוף שנות ה-50 או תחילת שנות ה-60 - והם דיברו שפה משלהם. הוא הרגיש כאילו הוא פוגש ילדים שמצאו שפה סודית, מעין שפת הבית, והם מאוד שמחים שהם יודעים את השפה הזו. בכנס הזה דיברו גם אנשי כלכלה כמו ליאורה מרידור ודוד ברודט, ואני זוכר שהם דיברו על זה שהחוויה החזקה שלהם והדבר שהם נשארו איתו זה המ
פרופ' אביה ספיבק: "אי השוויון, לפחות בחלקו, הוא תוצאה של מדיניות מכוונת"
מירון רפופורט
22.12.2005 / 13:40