טלי ירון-אלדר ביקרה את רשויות המס - והשופט אלטוביה התרגז

נציבת מס הכנסה לשעבר, עו"ד טלי ירון אלדר, המשמשת כיום עורכת דין פרטית ושותפה במשרד כהן-כהן-ירון אלדר, תקפה את רשויות המס בטענה כי הן "מתעמרות בחייבים המבקשים החזרי מס". טענה זאת הועלתה במסגרת הטענות שהעלו ירון-אלדר ועורכי הדין זאב אוסלקה ופרי מנוביץ בתגובה שהגישו לבית המשפט, בשם שכירים בחברת היי טק נגד רשות המסים.



השופט מגן אלטוביה לא אהב במיוחד את הביקורת שנשמעה דווקא מפיה של הנציבה לשעבר. השופט מגן התייחס לדברים בהחלטתו, שדחתה את בקשת העובדים, ומתח ביקורת על עצם העלאת הטענה; לדבריו, מוטב היה אילו לא נאמרה על ידי מי שאמרה.



מדובר בבקשה שהגישו עובדי החברה להקפיא את מניין תקופת ההתיישנות לצורך הגשת בקשות להחזרי מס; זאת עד להכרעה בערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, על פסק דין עקרוני של בית המשפט המחוזי שלפיו מגיעים להם לכאורה החזרי מס בגין מימוש אופציות מ-99'. זאת, מאחר שלטענתם שילמו מס בשיעור מלא (50%) על אופציות שקיבלו לחברות שנסחרות בחו"ל, ולא מס מופחת בשיעור 42.5%.



לטענת העובדים, משמעות התנגדות רשות המסים להארכת המועד היא כי כל אחד מהם ייאלץ לפנות באופן אישי לרשות המסים, וכי אופן פעולה זה יגרום לבזבוז זמן יקר ולהוצאות גבוהות ומיותרות מצדם, עד כדי נטרול מלא של כדאיותו הכלכלית של החזר המס שבנדון. העובדים הוסיפו כי קיים גם לרשות המסים אינטרס להיעתר לבקשה, כדי למנוע החזרי מס רבים שייתכן כי מאוחר יותר, לנוכח החלטת בית המשפט העליון בערעור, יתבררו כמיותרים.



רשות המסים סירבה לדחות את המועד. הרשות טענה כי מדובר בפנייה כוללנית בשם מאות עובדים, ועל פני הדברים קיימת שונות מהותית בתוך הקבוצה. כמו כן נאמר כי הרשות דבקה במדיניותה וממתינה להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה.



השופט קבע כי דין הבקשה להידחות הואיל וסיכויי התביעה להתקבל אינם ממשיים. השופט ציין כי הבקשה להאריך מועד העוסקת כביכול בפן הדיוני, היא למעשה בקשה מהותית להארכת תקופת ההתיישנות וכי העובדים אף לא הוכיחו את עלויות הגשת הדו"ח, כפי שטענו. "מכל מקום, דומני כי לא כצעקתה שהרי אם יאשר בית המשפט העליון את קביעות בית משפט זה בקשר עם שיעור המס, החל בעניינם של המבקשים הרי שעלויות אלו הן הכרחיות ממילא (ובחלקן עשויות להיות מותרות בניכוי לצרכי מס)", קבע אלטוביה.



בנפרד מדברים אלה התייחס אלטוביה לטענת ההתעמרות בנישומים; במסגרת טענה זאת נכתב: "מעבר לעלויות הרבות הכרוכות בהגשת בקשות להחזר מס, מערימים פקידי השומה קשיים ומכשולים רבים על נישומים המבקשים החזרי מס וזאת בעצם סירובם לקלוט את הבקשות והדו"חות להחזר או קליטתם באופן שגוי. בנוסף וכחלק מההכבדה הצפויה על המבקשים, נוהגים פקידי השומה להלאות ולהתיש את הנישומים המבקשים החזר מס וזאת באמצעות הטלת קנסות, דרישה להמצאת דו"חות ומסמכים רבים נוספים - מרביתם שלא לצורך, והתחמקות מביצועם הלכה למעשה של החזרי המס המבוקשים".



במענה לטענה זאת פסק אלטוביה כי "אמירה זו, טוב היה אלמלא נאמרה, בידי מי שאמרה, ומכל מקום היא נאמרה בלא כל עיגון ראייתי". לדברי השופט, "היעדרו של עיגון ראייתי זועק ביתר שאת כשמדובר בביקורת כה חמורה וגורפת. יתרה מכך, גם אם זהו המצב העגום שבו נוהגים פקידי השומה במבקשי החזר המס, מה שלא הוכח כלל ועיקר, הרי הארכת המועד לא תמנע מצב זה".



לנוכח זאת נדחתה הבקשה והמבקשים חויבו בהוצאות שכר טרחת רשות המסים בסך 11,500 שקל. אלטוביה הורה להעביר באופן מיידי את החלטתו לצדדים, בשל לוח הזמנים הדחוק העומד להם להגיש את הבקשות להחזרי מס עד סוף החודש. (בשא 25181/05)