גישור בעבירות פליליות: הדרך הקצרה לפשרה או פתרון מפוקפק?

ב-2004 הגישה רשות ההגבלים העסקיים כתב אישום נגד חברות הגז פזגז, סופרגז, אמישרגז ודורגז. הרשות מייחסת לחברות הסדרים של חלוקת שוק על פי לקוחות, ואי-תחרות ב-97-'94'. המשפט מתנהל באולמו של השופט יצחק ענבר בבית המשפט המחוזי. באחרונה, בתוך שלב שמיעת העדים, הוחלט לנסות במקביל גם גישור בפני השופט המחוזי משה גל.



עו"ד יוסי לוי, אחד הסנגורים המעורבים בתיק, אומר כי גישור פלילי בתיקים סבוכים מסחריים כמו הגבלים עסקיים הוא מבורך. "ההליך הסטנדרטי אורך שנים, אפילו לפני ערעור. לעתים אין קשר בין התוצאה ובין ההשפעה התחרותית". לדבריו, "אם היה קרטל ב-95', לפסק דין עשר שנים לאחר מכן אין משמעות תחרותית על השוק".



אילו עבירות פליליות מתאימות לגישור?



לוי: "למדינת ישראל אין תפקיד של מפשרת. בסופו של יום, יש לגרום לכך שהציבור יידע שממצים את ההליך המשפטי. ברור שבהליך גישור אדם שביצע עבירת אונס לא יקבל את מלוא העונש. הרי יש להתפשר בהליך הגישור. ומה תהיה תחושת הקורבן? הצדק הטבעי מתקומם".



יש לציין, שכל אחד מבאי-כוח הצדדים בתיק הגז הופיע בנפרד בפני השופט גל והסביר את עמדתו. בסיבוב הפגישות הקרוב יודיע גל לסנגורים ולבאי-כוח רשות ההגבלים העסקיים מהי עמדתו.



בדצמבר 2000 הגישה רשות ההגבלים העסקיים כתב אישום נגד מנהליהן של שמונה חברות המייצרות ומשווקות חלקים לחיבור צינורות. בכתב האישום מפורטים הסדרים כובלים שנעשו בענף בין החברה הציבורית מודגל, המייצרת את החלקים, לבין שאר החברות המשווקות את התוצרת בישראל.



"הבעיה המשפטית היא מורכבת, אך ההשפעה התחרותית כיום היא כבר אפסית", אומר בייאוש אחד המעורבים בתיק; "הנאשמים כבר אינם משמשים בתפקידם". כדי לנסות ולקדם את העניינים החל לפני שנתיים הליך גישור אצל קמא.