השופט בעז אוקון: "תפסיקו לנהל מאבקים משפטיים עם צרכנים"

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, שדחה תביעה נגד חברת אל על, היוותה השבוע הזדמנות למנהל בתי המשפט, השופט בעז אוקון, לחוות את דעתו השלילית על התביעות הרבות המתנהלות בין נותני שירותים לצרכנים.



תחילת הפרשה כאשר התובעים רכשו מאל על כרטיסי טיסה מפרנקפורט לתל אביב. טיסתם היתה אמורה לצאת בשעה 14:20. הם התייצבו בשדה התעופה בשעה 12:00, אך לא איתרו את השער ממנו יש לבצע את הבידוק. לאחר בירור הגיעו אל השער בשעה 13:30, חמישים דקות לפני מועד הטיסה. באותה עת הודיעו להם כבר כי הטיסה נסגרה וכי הם אינם יכולים לעלות עוד למטוס. התובעים רכשו כרטיסי טיסה חלופיים והגישו תביעה.



בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי אלא על הזדרזה בסגירת הטיסה ובמסירת מקומותיהם של התובעים לאחרים. על פי ממצאי בית המשפט, סגירת השערים נעשית 45 דקות לפני מועד יציאת הטיסה, ואילו במקרה זה "נסגרו השערים לפחות חמישים דקות לפני המועד". על כן, מצא בית המשפט, כי אל על הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעים. עם זאת, בית המשפט סבר כי גם על התובעים מוטל אשם, הואיל והם בזבזו "כשעה וחצי שבמהלכה המתינו מבלי לעשות דבר". בנסיבות אלה מצא בית המשפט כי ראוי להטיל על התובעים אשם תורם בשיעור 50%. התובעים לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור.



השופט אוקון החליט לקבל את הערעור. לדבריו, משעה שבית המשפט לתביעות קטנות מצא כי התובעים הגיעו מבעוד מועד לשער הטיסה, שוב לא היה מקום לנתח את פעולותיהם בפרק הזמן שקדם למועד ההגעה לשער הטיסה. לדבריו, נוסעים יכולים לעשות פעולות שונות בשדה התעופה, והמועד הקובע מבחינתם הוא המועד שבו הם נדרשים להגיע לשער הטיסה. אם הטיסה נסגרה קודם זמנה, הוסיף השופט אוקון, אל על אינה יכולה להלין על התובעים ולהטיל עליהם את הסיכונים הנובעים מהזדרזותה שלה להעביר את הכרטיסים לידי אחרים. לאור האמור, נקבע, יש לחייב את אל על במלוא הכרטיסים החלופיים אותם רכשו התובעים בסכום כולל של 3,400 שקל וכן בתשלום כולל של 1,000 שקל עבור ההוצאות האחרות שנגרמו להם.



לפני סיום הוסיף השופט אוקון כי ריבוי התביעות בענייני צרכנות אינו בגדר מתכון מומלץ מבחינת ספקי השירות. לדבריו, אין מקום לנהל מאבק עם הצרכנים ואין מקום לבוא עמם בחשבון או ללמד אותם לקח. "אכן", הוסיף השופט אוקון, "לא פעם נשמעות טרוניות ומענות בעניינים שבשוליים. ואולם, זה אינו המבחן. כאשר מתברר כי התרחש מחדל אצל הספק מן הראוי שהספק ישלם לצרכן את חסרון הכיס הממשי שנגרם לו". לדברי אוקון, דרך זו מהווה ערובה בטוחה לבניית מוניטין ראוי, להפחתת מפלס המתח בחברה, ובסופו של יום גם להתמתנות הטרוניות והמענות של הלקוחות.



לדברי אוקון, "אין מקום לערוך משוואה בין חובות הספק לבין חובותיו של הצרכן. הכל צריכים לנהוג אלה כלפי אלה בתום לב ובדרך מקובלת. ואולם, הספק הוא זה הצריך לספק את השירות ללקוחותיו, ושירות אין משמעו ניסיון פרסומי ומאמץ שיווקי להגדיל את מספר הלקוחות מראש, ובחינת אופיים של הלקוחות, מיומנותם ועמידתם בדרישות הספק לאחר מכן. את שהספק הבטיח - עליו לקיים", סיכם השופט אוקון.