ביהמ"ש: על המדינה לחשוף מידע גם כאשר הוא עלול לחשוף צדדים אחרים לתביעה

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב הורתה אתמול למדינה להעביר לידיהם של מגדלי פרחים סקר שערכה בנושא בעיות בגידול פרחי שושן צחור. המגדלים נזקקו לסקר לצורך תביעה עתידית אפשרית שלהם כנגד משווקת פקעות של הפרח, שמכרה להם - לטענתם - פקעות פגומות.

בעתירה שהגישו שישה מגדלי פרחים, באמצעות עו"ד דן פרידמן ממשרד חיים צדוק, הם טענו כי רכשו פקעות שושן צחור ממשתלת רביבים שהיבול מהן לא צלח. המגדלים טוענים כי בדיקה שערכו יחד עם משרד החקלאות הצביעה על פגמים שהיו בפקעות שנמכרו להם.

המגדלים פנו למשרד החקלאות לשם קבלת הסקר שהם עזרו בהכנתו, אך משרד החקלאות - לאחר שפנה למשתלה שסיפקה את הפקעות - סירב להעביר להם את הסקר בטענה כי הוא עלול לפגוע במשתלה.

לפיכך עתרו המגדלים לביהמ"ש וביקשו שזה יורה למדינה להעביר לידיהם את הסקר מכוח חוק חופש המידע. המדינה טענה כי היא רשאית שלא למסור את המידע לאור הסייגים הקבועים בסעיף 9 לחוק.

השופטת דרורה פלפל קובעת בפסק הדין כי רשות ממשלתית רשאית שלא למסור מידע רק כאשר המידע המבוקש נופל לאחת החלופות שבסעיף 9 לחוק. בנוסף, יש לבחון אם שיקול דעתה של הרשות אינו לוקה בחוסר סבירות הסייגים הקבועים בחוק.

לצורך כך בוחנת השופטת את החלופות הקבועות בסעיף 9 לחוק. השופטת שוללת את טענת המדינה כי המקרה נופל לגדר החלופה של "מידע אשר גילויו עלול לשבש את תפקודה התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידה".

טענת המדינה היתה כי חשיפת הסקר תגרום לכך שהתדמית האובייקטיווית של משרד החקלאות תיפגע, והדבר יפגע בתפקודה - שכן גורמים שונים יסרבו לשתף עימה פעולה ויפסיקו להעביר לה מידע.

השופטת דוחה את הטענה וקובעת כי גופים ציבוריים חייבים ממילא להעביר למדינה מידע, שכן הם כפופים לחובת הגילוי שבחוק, ואילו גופים מסחריים אמורים להביא בחשבון את חובת הגילוי המוטלת על הרשות הממשלתית בהיותה גוף ציבורי. משהרשות לא הראתה באופן קונקרטי כיצד הגילוי עלול לפגוע בפעילותה העתידית הרי מדובר באמירה כללית ללא ביסוס והיא נדחית.

השופטת בוחנת חלופה נוספת לפיה מדובר "במידע הנוגע לעניינים מסחרים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי".

השופטת דוחה את הטענה וקובעת כי סעיף זה לא נועד לאפשר לרשות הציבורית לסייע לעוסקים להתחמק מקיום חובת הגילוי ותום הלב. הוראות הסעיף נועדו, לדברי השופטת, להגן על אינטרס חיצוני לרשות הציבורית, שראוי להגן עליו - כמו פטנט או סוד מסחרי או שיטות עבודה שהעוסק השקיע משאבים כדי לרכוש אותם - ואין זה ראוי שייעשה שימוש בסעיף למטרות שאינן אלו.

השופטת אף בוחנת את סבירות החלטת הרשות שלא לגלות את המידע וקובעת כי אומנם יתכן שבגין גילוי הסקר לחקלאים תיחשף המשתלה לתביעה, אך "זה סיכון קיים כשם שהוא קיים במסירת כל מידע, ברם אין בו כדי לחסום את עצם מסירת המידע".

השופטת מוסיפה כי אין זה מסוג השיקולים שעל רשות ממשלתית לשקול כאשר היא מבקשת למנוע גילוי מידע המצוי ברשותה והיא לא הוסמכה לשקול שיקול שכזה". (עת"מ 01054/01)