האירועים שריגשו את הבורסה ב-2005

מאת שירלי יום-טוב, עמי גינזבורג, שלומי גולובינסקי, אפרת נוימן ויורם גביזון




הנפקת השנה: סייפן



מה אין בסיפור של חברת סייפן: מייסד שישב בשבי הסורי לאחר שמטוס הקרב שלו הופל; טכנולוגיה פורצת דרך שהיו שלא האמינו בתחילה שניתן ליישם אותה; חברה ששרדה את המשבר של ענף הטכנולוגיה באופן מעורר הערכה; ובאזז של יותר משנה לפיו החברה "או-טו-טו" הולכת על הנפקת ענק בוול סטריט.



סייפן, החברה שייסד ד"ר בועז איתן, פיתחה טכנולוגיה ייחודית - צורה חדשה של זיכרונות פלאש - מוצר "חם" בשוק הזיכרונות העולמי על רקע הצורך בזיכרון מוגדל אך קומפקטי. שבבי זיכרון אלה נחוצים בטלפונים ניידים, נגני מוזיקה ומכשירים ניידים אחרים.



על הנפקת סייפן החלו כבר לדבר לפני כשנתיים. בתחילת נובמבר 2005 זה קרה - סייפן הונפקה בנאסד"ק וגייסה 135 מיליון דולר. תג המחיר שהוצמד בעבר לסייפן היה גבוה יותר ובשוק לא היססו לדבר על הנפקה בשווי של מיליארד דולר. ואולם סייפן והחתמים שלה הלכו על בטוח וביקשו למכור מניות במחיר ששיקף לחברה שווי של 675 מיליון דולר. די מהר התברר שסייפן היא סחורה חמה מאוד בוול סטריט. בהנפקה נרשם חיתום יתר משמעותי וגורמים המקורבים להנפקה אמרו שאת ההתלהבות הגדולה מאיתן ומהחברה אפשר היה לראות כבר בשלב הרוד שואו.



בעקבות הביקוש האדיר פתחה מניית סייפן את יום המסחר הראשון שלה בזינוק של 50%. השוק אמר את דברו - שווי החברה זינק למיליארד דולר ואיתן נהפך בלילה אחד לאיש השווה יותר מ-400 מיליון דולר. מחיר המניה נסק באותו ערב לכ-35 דולר. אך מאז התמתנה מעט ההתלהבות. מחיר המניה כיום הוא כ-29 דולר.



ואולם את התואר הלא רשמי "הנפקת השנה" אף אחד כבר לא ייקח ממנה.



הספקולציה של השנה: אלי רייפמן מוכר אג"ח



באפריל 2005 הדהים אלי רייפמן, בעל השליטה בחברת אמבלייז, את שוק ההון. רייפמן ניצל את הגיאות בשוק המקומי, ואת הלהיטות של משקיעים מוסדיים לאג"ח עם תשואות גבוהות, והצליח לגייס בן לילה 60 מיליון דולר בהלוואה לשנתיים.



למה בעצם זה הפתיע? משום שהאג"ח שגייס רייפמן נועד למטרה אחת עיקרית - החזר הלוואות שהוא נטל מבנקים בחו"ל לצורך רכישת מניות אמבלייז משותפיו. המשקיעים המוסדיים הסכימו בעצם לקחת על עצמם סיכון שבנקים מסחריים, הנחשבים לבעלי יכולות עדיפות בבחינת סיכוני אשראי, החליטו שלא לגלגל יותר.



גם העובדה שעל פני עשר שנים הפסידה אמבלייז כרבע מיליארד דולר לא הרתיעה אותם. הם העדיפו להסתכל על חצי הכוס המלאה - כרבע מיליארד דולר שעדיין שוכנים בקופת אמבלייז והחברות שבהן היא מחזיקה.



בבנק ההשקעות מיטב, אשר שימש כחתם מוביל בהנפקה, הסבירו כי הסיכון באג"ח אינו כה גבוה כפי שנראה תחילה. זאת משום ששווי הביטחונות שהעמיד רייפמן גבוה באופן ניכר משווי ההלוואה.



הביטחונות שנקבעו לאג"ח של רייפמן כוללים בין השאר את מניותיו באמבלייז, את שווי אחזקותיו במכרות באפריקה וקרקע בסביון. במיטב משוכנעים איפוא כי למרות שלרייפמן אין זרם תשלומים קבוע שמשרת את ההלוואה, עד שיגיע מועד הפרעון כבר יימצא פתרון.



ובאמת, למה לדאוג עכשיו? עד אפריל 2007 יכולים לקרות הרבה דברים. אולי אמבלייז תיהפך לפתע לחברה רווחית ומניות אמבלייז ימריאו לשמים. אולי אתרי החפירות באפריקה יתגלו כמכרה זהב - אולי ימצאו נפט בסביון.



השערוריה החשבונאית של השנה: האופציות של מרקורי



כמו סרט מתח טוב, שנבנה בהדרגה על ידי חשיפת חלקים של פאזל מורכב, כך נבנתה שערוריית האופציות של מרקורי. היא הגיעה לסופה המפתיע בתחילת נובמבר כאשר אמנון לנדן, היו"ר, המנכ"ל, והאיש המזוהה ביותר עם הצלחתה של החברה בשנים האחרונות - נאלץ להגיד שלום וללכת הביתה.



הפרשה החלה באוגוסט, כשמרקורי הודיעה שעליה לתקן לאחור את דו"חותיה לשנים 2002-2004. הסיבה לתיקון נבעה מרישום לא נכון של ההוצאות הקשורות באופציות שניתנו למנהלים ועובדים בחברה.



התברר שמרקורי עשתה דבר פשוט למדי, אך לא מהצד הנכון של החוק. החברה לא רשמה את התאריך המדויק שבו ניתנה האופציה - אלא בחרה בתאריכים אחרים, בהתאם למחיר המניה באותו יום. הבחירה היתה בתאריכים שבהם המניה נסחרה במחיר נמוך יותר - כלומר, מחיר המימוש של האופציות הוזל באופן רטרואקטיווי. בדרך זו זכו העובדים והמנהלים של מרקורי - גם הבכירים שבהם כמובן - לרווחים גדולים. למותר לציין שההטבה של מרקורי, אשר באה על חשבון שאר בעלי המניות מהציבור, לא דווחה בדו"חות החברה.



השועלים הוותיקים של וול סטריט הריחו שמשהו רע מתבשל בחברה, והרשות לניירות ערך האמריקאית (SEC) ניהלה בדיקה בנושא. בעקבות זאת הקימה מרקורי ועדה פנימית לבדיקת אירועי האופציות. חוש הריח של ה-SEC לא איכזב. חודשיים לאחר מכן פירסמה מרקורי את מסקנות הוועדה, שקבעה כי לנדן ולפחות 2 בכירים נוספים במרקורי - מזכירת החברה וסמנכ"ל הכספים - ידעו על המתרחש ונהנו מכך באופן אישי.



לנדן, השכיר העשיר בישראל, עשה את כל הונו כמעט ממימוש אופציות של מרקורי. באותו יום בתחילת נובמבר נאלץ לנדן לעזוב לאלתר את מרקורי, כשכתם האופציות מאפיל על כל הישגיו בשנים האחרונות. והיו כאלה.



כרגע נראה שהסיפור רק הולך ומסתבך. מרקורי עוד לא הגישה את הדו"חות המתוקנים לשנים הקודמות ונמנעה גם מהגשת הדו"חות לרבעון השלישי של 2005. בעלי המניות שכוססים ציפורניים בעצבנות, לא ממש יודעים מה קורה בחודשים האחרונים בחברה. בינתיים, קיבלה החברה ארכה להגיש את דו"חותיה עד ה-3 בינואר.



ההמשך יבוא ב-2006.



הברוקר של השנה: גלעד אלטשולר



לפני שנתיים הוא הימר בענק, והשנה הוא לקח את כל הקופה. קבלו את גלעד אלטשולר, הברוקר שגזר השנה את הקופון השמן ביותר מהשקעה במניות - ולא סתם מניות. אלטשולר-שחם, בית ההשקעות שהקימו גלעד אלטשולר וקלמן שחם, שם השנה את יהבו על מניות חברות הברוקרים הפרטיים: אי.בי.אי (לשעבר גחלת), סולומון ייעוץ, דש, אנליסט ואקסלנס. בכל החברות האלה הוא נהפך בשלב מסויים לבעל עניין (כל