שלושה חודשים עברו מאז הדחתו הדרמטית של אורי שנער, נשיא קשת, מחברת הטלוויזיה המצליחה בישראל שמשדרת בערוץ הטלוויזיה המצליח בישראל. שנער, מנכ"ל ונשיא קשת לשעבר, הקדיש את עשר השנים האחרונות לקידומה ומיתוגה של מדורת השבט האולטימטיווית הידועה בציבור כערוץ 2.
מאז הספיק שנער לטייל בהרי ההימאליה ולהגיש נגד קשת תביעה, המתבררת בימים אלה בבית הדין לעבודה בתל אביב. בתחילת החודש נכנס שנער למשרדים במתחם הבורסה ברמת גן, שם פתח מחדש את חברת שנער תקשורת שבה החזיק לפני שהצטרף לקשת. עיסוקיו החדשים של שנער מציבים תמרור אזהרה בפני עולם הטלוויזיה הישראלי: האיש שהמציא את דודו טופז, ארז טל וצביקה הדר כבר לא מאמין בטלוויזיה. בשלב זה, תתמקד פעילותה של שנער הפקות בהפקת תוכן סלולרי שישווק בחו"ל. בשלב מאוחר יותר אמורה החברה להתפתח לתחומי תוכן רחבים יותר, שישווקו גם בישראל.
שנער לא מוכן לפרט את תוכניותיה של החברה, אולם מדבריו עולה כי היא תעסוק בעיקר בהפקה ובהתאמה של תוכן ויזואלי למכשירי סלולר. בפסטיבל הקולנוע והטלוויזיה בראש פינה, שנערך לאחרונה, הציג שנער הרצאה שנקראה "מהמסך הגדול למסך הקטן למסך הקטנטנן" ועסקה באפשרויות הגלומות בהפקת תכנים למדיום הסלולרי.
"למה שתקרא עיתון?"
התמקדותו של שנער בתוכן הסלולרי אינה ברורה מאליה. התוכן הסלולרי נחשב עדיין זניח ונחות יחסית לתוכן טלוויזיוני, לאינטרנט, לעיתונות הכתובה ואפילו לרדיו. עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גוברת של אנשי תקשורת בכירים בתחום הסלולרי. הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת התוכן הסלולרי "לוגיה", שהוקמה על ידי ארבעה אנשי טלוויזיה בכירים - אלון שליו, מודי פרידמן, רונן ברקה וקובי מרנקו.
למה דווקא סלולרי?
"תראה מה אתה מחזיק כרגע בכיס: מפתחות, ארנק ומכשיר סלולרי. אם היית חי בקוריאה לא היית מחזיק ארנק, כי ארנק אלקטרוני בתוך הסלולר הוא אטרקציה רצינית שם. בעוד עשר שנים, רוב הסיכויים שנשלם על הקפה שהזמנו באמצעות ברקוד בסלולרי. יש היום מכוניות שאין להן מפתח והן מותנעות על ידי מכשיר סלולרי".
איזה תכונות של הסלולרי עשויות להפוך אותו לכלי תקשורת משמעותי?
"למכשיר הסלולרי יש שלוש תכונות שהמיזוג ביניהן יהפוך אותו לכלי תקשורת משמעותי. התכונה הראשונה היא חדירה. החדירה של הסלולרי בעולם היא מטורפת בכל קנה מידה. קשה לי לתאר אמצעי שיש לו קצב חדירה יותר גבוה מהמכשירים הסלולריים. במדינת ישראל יש יותר מכשירים מאנשים. חזרתי עכשיו מטיול בהימאליה. אין שם כמעט סממנים של העולם המערבי, אבל לנהג שלי היה סלולרי".
"התכונה השנייה היא הטכנולוגיה. גם חברות התשתית של הסלולר וגם החברות שמייצרות את המכשירים השקיעו בדור השלישי המון. עכשיו אומרים שהדור השלישי לא חודר ולא נתפס, אבל זו רק שאלה של זמן עד שמחירו של מכשיר דור שלישי יירד ל-200 דולר. ביום שזה יקרה יתחברו הצעירים לעולם התוכן הסלולרי באופן מסיווי. בשביל הצעירים, הדיבור בסלולרי הוא רק עוד פונקציה של המכשיר.
"התכונה השלישית היא שהסלולרי הוא המכשיר הטכנולוגי היחיד שנמצא איתך בכל שעות הערות שלך. אתה אפילו לא צריך להגיע הביתה בשביל לפתוח אותו. הוא תופס אותך בכל מקום. למה שתקרא עיתון? אני יכול לייצר לך בסלולר תכנים רלוונטיים שלא הופקו בעשר בערב ומתפרסמים רק בשבע בבוקר למחרת. אני יכול לחשוף אותך לפרסומות, לקמפיינים".
מהם המכשולים שעומדים בפני החדרת תוכן לסלולר?
"לכל מדיום יש תכונות שהן ייחודיות לו וכללים משלו. הסלולר הוא נייד, זמין וגם וירטואלי. אני מחבר את זה לתיאורטיקן מרשל מקלוהן שמתאר את תיאוריית האבולוציות: כאשר נכנס לשוק מדיום משוכלל יותר, המדיומים האחרים נשארים רק עם התכונות הטבעיות שלהם. הטלוויזיה דחקה את הרדיו, אבל לא מחקה אותו. האינטרנט לקח מהטלוויזיה תכונות שהן לא טבעיות בברודקאסט (ערוץ טלוויזיה בתפוצה רחבה, ב.ג). כל מדיום תופס את הנישה הייחודית לו. האתגר שלנו הוא להתאים תכנים שמתאימים למדיומים. כולם יודעים שאת סרט הקולנוע החדש של הארי פוטר לא תראה בסלולר כי זו לא אותה חוויה כמו בקולנוע. כמו שהבינו שלטלוויזיה לא מתאימים התכנים של קולנוע ושלאינטרנט לא מתאימים תכנים של טלוויזיה, צריך להבין שהתוכן הסלולרי הוא לא זה של הטלוויזיה".
הטלוויזיה מתה?
"לאורך כל ההיסטוריה של התקשורת המודרנית קמו אמצעי מדיה שכולם חשבו כי הם יקברו את את המדיום ישן. בזמן הפריצה הגדולה של הטלוויזיה בארצות הברית, בשנות ה-50, כולם אמרו שהוליווד מתה וכבר לא יהיה קולנוע. כשהכבלים פרצו בשנות ה-80 אמרו שלא יהיה ברודקאסט. עכשיו אנחנו נמצאים בצומת דומה שבו הנטייה הכללית היא לומר שהטלוויזיה תמות. אבל ההיסטוריה מוכיחה שזה לא ככה, שיש התפתחות. זו לא מהפכה שמוחקת את העבר.
"אני עדיין זוכר את יום השידורים הראשון של הטלוויזיה הלימודית. כל הכיתה התיישבה מול המכשיר המדהים הזה והסתכלה בשקופיות של פרחי ארצנו. בכל פעם שהתחלף פרח כל הכיתה מחאה כפיים. לפני הטלוויזיה ישבנו ליד הרדיו והקשבנו לסדרות מתח וסיטקום. כיום הרדיו הוא מדיום שעושה מוסיקה וכל מיני תוכניות מלל. הוא נותר עם טבע המדיום, עם התכונות העיקריות שיש למדיום הזה. אותו דבר קרה לעיתונות הכתובה ולדעתי, זה גם מה שיקרה לטלוויזיה".
"על הטלוויזיה למצוא את הנישה שלה"
איך צריכה הטלוויזיה להתמודד עם השינוי במעמדה?
"יש היום דור שלם שלא יודע מה זה עיתון, שלא מחזיק את הנייר הזה. העיתונות הכתובה נרדמה בשמירה, אבל כשהתעוררה היא ניסתה לעשות שני מהלכים. הראשון הוא הניסיון למצוא נישה ייחודית שתאפשר העמקה בתחומים שונים: פיצ'רים, מוספים, סגנון חיים וכן הלאה. המהלך השני הוא ההצטרפות לאינטרנט.
"למרות זאת, הביזנס העיקרי של הבעלים הוא עדיין עיתונות כתובה. גם הטלוויזיה צריכה להצטרף לטכנולוגיות החדשות ולמצוא את הנישות הייחודיות לה. היא צריכה להסתכל על מה שקרה בעיתונות הכתובה אבל גם על מה שקרה בעולם המוסיקה. של
האיש שהמציא את דודו טופז, ארז טל וצביקה הדר כבר לא כל כך מאמין בטלוויזיה
בועז גריילסמר
30.12.2005 / 14:10