כולם אנשים צעירים יחסית אשר עובדים במקצועות יוקרתיים ומתגמלים, ומשתכרים הרבה מעל השכר הממוצע במשק. הם באים מתחומים שונים, אבל הדבר העיקרי שמשותף להם הוא העובדה שהם שונאים לקום בבוקר לעבודה.
המקצועות שלהם מופיעים כבר כמה שנים בראש רשימת המקצועות המבוקשים של מכון הדסה, העוסק בייעוץ בבחירת מקצוע ובמבחני מיון למועמדים לעבודה. אבל למרות זאת הם יכולים לספק נקודת מבט אחרת עבור כל אלה שחושבים כי מדובר בעבודות נפלאות ומרתקות. האם האשם הוא בהם, במקצוע, או שהם פשוט בחרו עיסוק שאינו מתאים להם? ואם רע להם, מדוע הם לא קמים ועוזבים?
עורכת הדין
ש', רווקה בת שלושים וקצת, היא עורכת דין שסיימה את תקופת ההתמחות לפני כשנתיים. היא עובדת במשרד פרטי ומרוויחה הרבה מעל השכר הממוצע במשק, שהוא כ-7,000 שקל בחודש.
"למה הלכתי ללמוד משפטים? חשבתי שזה יאתגר אותי, וחוץ מזה רבים מבני המשפחה שלי למדו את התחום וחלקם עוסקים בו. יש עוד סיבה, קצת טיפשית: כשהייתי צעירה יותר היה לי חלום להיות אשת קריירה - כזו שנועלת נעלי עקב, לובשת חצאיות מיני קצרות וכל היום רצה ומסתובבת. אבל התפכחתי מהחלום הזה. הבנתי שנעלי עקב וחצאיות מיני זה לא בשבילי, גם לא ריצה מטורפת".
ש' נהנתה מאוד מהלימודים, אך עם סיום התואר התחילו הבעיות. "בסך הכל אני נהנית מהעבודה עצמה. זה תחום מרתק. הבעיה העיקרית היא שעות העבודה. זה מטורף, וכל מי שעובד בתחום, גם אנשים שאוהבים את העבודה, יגיד את זה.
"יום עבודה ממוצע שלי נמשך 12 שעות, ויש ימים יותר ארוכים. לפעמים אני עובדת גם בשישי ושבת. בימים טובים אני מגיעה הביתה בשמונה בערב ובהרבה ימים אני בבית רק קרוב לחצות. זו עבדות מודרנית.
"אחרי יום עבודה כל כך ארוך אין לי זמן וחשק לכלום, לא ללכת לחדר כושר, לא לפגוש חברים. כשאתה עובד כל כך הרבה שעות אתה רק רוצה שקט, להגיע הביתה ולא לדבר עם אף אחד. שבוע העבודה המטורף הזה מקרין גם על סוף השבוע, שנועד בדרך כלל לאגירת כוחות לשבוע הבא - וזה במקרים שבהם אני לא צריכה לעבוד במהלכו".
ש' טוענת שהמשכורת הגבוהה לא מצליחה לפצות על שעות העבודה הרבות וחוסר ההנאה מהעבודה. "ככל שמרוויחים יותר יש פחות זמן לבזבז את הכסף וליהנות ממנו. על מה כבר אבזבז? על קניות בסופר? אני חושבת שהמשכורת שלי פר שעה קרובה לשכר המינימום. פעם חשבתי ששווה לעבוד קשה בשביל להרוויח טוב, אבל היום אני חושבת אחרת. לא שווה לזרוק את החיים לפח בשביל כסף. לסגנון החיים כזה יש השלכות רבות. לא מפתיע אותי שהרבה עורכי דין שעובדים קשה מתגרשים".
ש' מדגישה כמה פעמים במהלך השיחה כי התחום שבו היא עוסקת מעניין אותה, "אבל ההנאה הכוללת היא מתחת לאפס. אם הייתי עובדת פחות שעות אולי הייתי אוהבת את מה שאני עושה, אבל קשה לאהוב משהו שעושים כל כך הרבה שעות ביום. בשלב כלשהו זה נמאס.
"היחידים שמצליחים ליהנות מעבודה כזו הם אנשים אמביציוזיים מאוד או כאלה שאין להם חיים מעבר לעבודה, אפילו אם יש להם משפחה. אלה אנשים שלא מכירים את בני הזוג שלהם ואת הילדים. כנראה נוח להם עם זה".
ש' לא חשה שהיא עושה היום דבר בעל משמעות. "אני לא מרגישה שאני תורמת לחברה ועושה משהו טוב. אני מגינה על העשירים ועוזרת להם לצבור יותר כוח וכסף. אני לא משאירה שום חותם ולא עוזרת לאלה שבאמת צריכים עזרה. אין לי תחושת שליחות".
עם כזו ביקורת, האם ש' חושבת לעזוב את המקצוע? "זו התלבטות שקיימת כל הזמן. אני מתלבטת אם לעזוב לגמרי או לעבור למשרה חלקית. הבעיה היא שמשרה חלקית מקשה על ההתקדמות. עריכת דין היא עולם גברי שכדי להתקדם בו צריך לעמוד בדרישות - ואחת מהן היא לעבוד כמו חמור. מי ששובר את הכלים ולא משחק לפי החוקים לא מתקדם הרבה. ברור לי שיש סטטוס שנלווה למקצוע הזה, סוג של הילה, וברור לי שאם אני עוזבת את המקצוע, אני גם נפרדת מהסטטוס הזה. אבל בנקודה שבה אני נמצאת כרגע זה לא ממש משנה לי, יש דברים אחרים שחשובים לי הרבה יותר, כמו איכות החיים שלי".
רואת החשבון
מ' (33) עובדת שמונה שנים כרואת חשבון במשרד קטן ומרוויחה יותר מהשכר הממוצע במשק.
"אני לא זוכרת מה בדיוק משך אותי לתחום. אולי העובדה שאני אוהבת מקצועות ריאליים. חשבתי שאיהנה מהעבודה הזו. גם ליוקרה המקצועית היתה השפעה על הבחירה. לראיית חשבון יש הילה מסוימת.
"נכון, מעולם לא עשו סדרת טלוויזיה על משרד רואי חשבון מצליח, אבל זה מקצוע יוקרתי והלימודים נחשבים לכאלה שקשה להתקבל אליהם ולהצליח בהם".
בלימודים מ' דווקא נהנתה. "לא דמיינתי אז איך ייראו חיי היום יום שלי. הלימודים מאוד מגוונים וטועמים בהם מכל התחומים. חוסר שביעות הרצון מהמקצוע החל מהיום הראשון בעבודה. זו עבודה מונוטונית ויבשה. בגלל שאני עובדת בפירמה קטנה אופי העבודה מאוד מוגדר, ואני עוסקת בעיקר בביקורת של דו"חות כספיים. זו עבודה משעממת שחוזרת על עצמה. אין בה ריגוש וסיפוק, ויש מעט מאוד אינטראקציה עם הלקוחות. אם היה יותר קשר עם לקוחות אולי השעמום היה פחות מדכא".
מ' מרוויחה משכורת סבירה, כהגדרתה, והיא מודעת לכך שבתחום שלה ניתן להגיע לשכר גבוה. "במשרדים הגדולים אפשר להגיע אפילו לעשרות אלפי שקלים בחודש אם הופכים לשותפים. מלבד זאת, ניתן לקפוץ משם לתפקיד בחברות עסקיות, כמו חשב או מנהל כספים, שגם שם משלמים יפה.
"יש שוני גדול באופי העבודה במשרדים הגדולים לעומת הקטנים. המשרדים הגדולים מטפלים בחברות גדולות וחברות בורסאיות, ובמשרדים קטנים רוב הלקוחות הם חברות קטנות או עצמאים. אני עובדת במשרד קטן שכמעט אין בו גיוון.
"אבל גם עבודה במשרד גדול לא תספק אותי. אני מכירה את התחום היטב ויודעת שלא משנה כמה אגוון את העבודה שלי - עדיין לא איהנה ממנה. גם בתקופות שבהן יש אצלנו עומס ואנחנו עובדים סביב השעון, אני לא מרגישה הנאה גדולה. יש יותר אקשן, זה הכל.
"ראיית חשבון היא דווקא מקצוע דינמי שמתחדש ומשתנה כל הזמן, בעיקר בשנים האחרונות. אבל אותי זה כבר לא מרגש יותר. התחלתי לחפש אלטרנט
אנחנו מרוויחים טוב ורע לנו
עינב בן יהודה
30.12.2005 / 20:18