ניסיון בחברות גלובליות מעלה את ערכו של העובד בעיקר בתחומי השיווק והמכירות

עבודה בחו"ל: יתרונות-חסרונות



הפגישה העסקית הראשונה של עופר ליפשיץ בסין תפסה אותו לא מוכן. "זה היה משתה", הוא מספר. "אנחנו במערב רגילים לפגישות עבודה של שעה-שעתיים. שם הפגישות העסקיות הן לאורך כל היום, ומלוות באוכל ובהרבה שתייה חריפה".



ליפשיץ, אשתו ושני ילדיו (כיום בני 17 ו-12.5) שהו שתי תקופות בסין מטעם חברת כיל מוצרים תעשייתיים: הראשונה מאמצע 96' ועד 2000, אז ניהל ליפשיץ את הפעילות של חברת הברום בסין; והשנייה מאמצע 2002 עד תחילת 2005, אז ניהל את פעילות כיל בסין.



"הסינים מעדיפים לעשות עסקים עם חברים", הוא אומר. "הם מאמינים שתהיה חבר שלהם יותר מהר אם תשתו ותאכלו ביחד. הם אנשים מאוד חמים ומכניסי אורחים וחשוב להם שתיהנה. אין דבר כזה לא לשתות איתם. הם מאוד ייעלבו. לגבי האוכל הם קצת יותר סלחניים. אם יש מנה מסוימת שלא תרצה, תוכל לאכול ממנות אחרות".



ליפשיץ, המשמש כיום סמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל בכיל מוצרים תעשייתיים, סבור כי השהייה בחו"ל תרמה לו בהיבט המקצועי, "על אף שייתכן שהייתי מגיע לתפקיד הנוכחי גם ללא תקופה של עבודה בחו"ל. התקופה שלי בסין חשפה אותי לכל הפעילות שלנו במזרח. את הניסיון שצברתי באותן תקופות לא הייתי יכול לצבור בשום מקום אחר. באופן כללי כל שהייה בחו"ל תורמת, אבל אני מעדיף את המזרח".



ליפשיץ לא לבד. מאות ישראלים נשלחים מדי שנה לחו"ל על ידי החברות בהן הם עובדים. ההתנסות בעבודה במדינה אחרת חושפת את העובד ומשפחתו לתרבות שונה, לעתים שונה מאוד. במרבית המקרים, למרות הקשיים, מדובר בשינוי מקצועי בעל ערך רב.



קשיי התאקלמות



גליה וינר, מנכ"לית משותפת בחברת השמת הבכירים GM, מציינת כי לעבודה בחו"ל תרומה משמעותית לקריירה של העובד: "כשלעובד יש ניסיון בחברות גלובליות, זה מעלה את ערכו, בעיקר בתחומי השיווק והמכירות. כל ההתמודדות עם תרבות ארגונית שונה מאוד עוזרת. בנוסף, הרבה פעמים דרך הפעולה של חברות זרות גדולות היא ביטוי למורשת ניהולית שעדיין אין בישראל. גם רשת הקשרים שיוצר לעצמו העובד בעת עבודתו בחו"ל עשויה לסייע לו בעתיד".



עבור סיגל גיל-מור, מנהלת משאבי אנוש בכירה במטה של מיקרוסופט בסיאטל, ארה"ב, המעבר לחו"ל היווה קידום משמעותי. גיל-מור שוהה בארה"ב כבר יותר משלוש שנים. עבורה ועבור בעלה ושלושת ילדיהם, בני 6 ,3.5 ו-9, המעבר לא היה מתוכנן.



"הייתי סמנכ"לית משאבי האנוש של מיקרוסופט ישראל במשך יותר מחמש שנים", היא אומרת. "בסוף התקופה קיבלתי תחומי אחריות באירופה, שכללו הרבה נסיעות. הרגשתי שאני חייבת להמשיך הלאה - או לעבור לאירופה או לעזוב את מיקרוסופט. התפקיד בישראל הגיע למיצוי מבחינתי".



גיל-מור מציינת כי על הפרק עמדו כמה הצעות אותן שקלה ברצינות, אבל אז נסעה לכנס בארה"ב. "אחד הבכירים בחברה שאל אותי במקרה מה הלאה מבחינתי, ועניתי בצורה הכי ישירה והכי ישראלית שיכול להיות שניפרד בקרוב", היא אומרת. "הוא הציע לי לשקול מעבר לסיאטל, למטה".



ההצעה המפתיעה תפסה את גיל-מור בעיתוי קצת בעייתי: בעלה יבין מונה זמן לא רב קודם לכן למנכ"ל משותף ב-MSN ישראל. "בעלי מאוד תמך", היא מספרת. "התראיינתי בארה"ב במשך שלושה ימים וחזרתי לישראל עם ארבע הצעות עבודה. שמנו את הילדים אצל ההורים ונסענו לסוף שבוע לחשוב. בסופו של דבר החלטנו ללכת על זה, כי חיים פעם אחת וצריך לחוות ולנסות. ליבין יש נפש הרפתקנית יותר משלי כנראה, והיה לו ביטחון שיוכל למצוא עבודה. ואכן זה מה שקרה. אם אני הייתי צריכה ללכת אחריו בלי עבודה בטוחה, לא בטוח שהייתי עושה את זה". יבין גיל-מור הקים עסק פרטי שמסייע לחברות סטארט-אפ ישראליות להתקדם בשוק הישראלי.



גיל-מור קודמה לפני כחצי שנה לתפקידה הנוכחי, ולמרות התרומה הרבה לקריירה שלה היא ומשפחתה מתכוונים לחזור לישראל בעתיד. "התפקיד לא מוגדר בזמן, אבל אנחנו לא רואים את עצמנו נשארים פה לטווח הרחוק", היא אומרת. "אנחנו רוצים לגדל את הילדים בישראל. חסרה לנו המשפחה. אמא שלי הצטרפה אלינו בשלושת החודשים הראשונים כאן. העזרה שלה היתה מאוד חשובה, כי כל התמיכה מסביב לא קיימת כאן. טבעתי בעבודה, הייתי חייבת עזרה בהתאקלמות הראשונית".



גיל-מור אומרת כי כיום, כשהיא עובדת בארה"ב, המוטיווציה שלה מגיעה ממקום אחר: "תמיד הקריירה היתה חשובה לי ותמיד עבדתי מתוך מוטיווציה להצליח - פעם ראשונה שזה לא רק הרצון להצליח אלא גם הפחד מכישלון. כשאתה בארץ יש לך רשת קשרים, משפחה, ואתה מאמין שדברים יסתדרו אם לא תצליח בעבודה. פה אתה לבד. אם אתה נכשל אתה צריך לארוז את חייך תוך פרק זמן קצר ולחזור ארצה. מקום העבודה נהפך ליותר משמעותי".



שנתיים בקו תל אביב-ניו יורק



בניגוד למשפחת גיל-מור שהעתיקה את מקום מגוריה לארה"ב בעקבות אם המשפחה, במשפחת זליגמן החליטו על פתרון אחר. בשנים 2002-2001 חי דיוויד זליגמן על הקו ישראל-ארה"ב, כשהיה סמנכ"ל הכספים של חברת רדויז'ן.



"לאחר שנתיים בחברה הוחלט להעביר את כל המטה לארה"ב, בין היתר בשל מקום המגורים של המנכ"ל שמונה לתפקיד באפריל 2001", מספר זליגמן. במשך שנתיים היה מגיע זליגמן בכל יום ראשון בבוקר למשרד בתל אביב, ובלילה היה טס לארה"ב. "ביום שני ב-6 בבוקר הייתי נוחת בניו יורק והולך לעבודה. ביום חמישי בלילה לפי שעון ניו יורק הייתי טס בחזרה. נוחת כאן ביום שישי בצהריים ולוקח את הילדים לפארק".



לא היתה זו הפעם הראשונה של זליגמן בארה"ב. "באמצע שנות ה-90 גרנו בבוסטון כל המשפחה, ואני עבדתי בחברה אמריקאית", הוא מספר. "נסעתי בעקבות אשתי שעשתה פוסט דוקטורט ב-MIT".



זליגמן אומר כי "יש יתרונות רבים למעבר עם המשפחה לחו"ל, אבל לא מדובר בצעד פשוט. עבודה על הקו מאפשרת למשפחה לבחון אם היא מעוניינת בשינוי כזה. באותה תקופה החלטנו לא לעבור לארה"ב בגלל הקריירה של אשתי וחיי החברה של ילדיי".



זליגמן מציין כי מבחינת המשפחה, הריחוק לא היה כל כך בעייתי, אבל מוסיף כי "יש בסגנון חיים כזה תחושה סכיזופרנית. כשנוסעים כל שבוע