לזכותו של אולמרט עומדים שני הישגים כלכליים-מדיניים. הראשון הוא הסדר המחלוקת עם האיחוד האירופי, שדרש הפרדה בין היצוא מהשטחים ליצוא מתחומי הקו הירוק. המחלוקת עמדה לפגוע ביצוא הישראלי, ואולמרט, בניגוד לעמדת שר החוץ, פתר את הבעיה באמצעות סימון המוצרים המיוצרים בשטחים. ההחלטה לא תרמה לפופלריות שלו במרכז הליכוד, אולם אולמרט ממילא לא בנה את עתידו האישי על גוף זה.
מהלך שני היה הטיפול בחוק התרופות. אולמרט לא נכנע ללחץ אמריקאי לנסח חוק שיעדיף תרופות אמריקאיות על פני תרופות ישראליות, גם כשידע שבכך תועבר ישראל לרשימה מחמירה של מדינות המפירות זכויות יוצרים.
את תפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים ניסה אולמרט להוביל לידיה של ליאורה מרידור, אגב לוליינות בירוקרטית מרשימה. לאחר שנכשל, מינה את רונית קן, הנחשבת למינוי ראוי ומקצועי.
במשרד התקשורת העביר אולמרט כהונה קצרה וכושלת במיוחד. הוא כשל כשדחה המלצות ועדה מקצועית שהמליצה על הפחתה חדה בדמי הקישוריות לשיחות העוברות בין הרשתות. לאחר הכרזה אמיצה על כוונתו לקבל את ההמלצות, הוא התקפל והחליט על הפחתה קטנה ומדורגת, באופן שאיפשר לחברות הסלולריות להעלות תעריפים אחרים וגרמה למעשה להתייקרות השירותים למרבית המנויים.
אולמרט גם הצליח לסכל את ביטול משרד התקשורת המיותר. הביטול עשוי היה לייעל את השירות לציבור ולחסוך עשרות מליוני שקלים בשנה, אבל היה מכרסם בכוחו הפוליטי של אולמרט. רק לאחר שנעשה שר אוצר והתפנה ממשרד התקשורת, הפך אולמרט את עורו והחל לתמוך בביטול משרד התקשורת.
אולמרט מונה לתפקיד שר האוצר במפתיע בעקבות פרישת נתניהו, יום אחד לפני הדיון בתקציב. ב-9 באוגוסט 2005, ביום בו אישרה הממשלה את תקציב המדינה, מונה אולמרט לממלא מקום שר האוצר. לפני כחודשיים אישרה הכנסת את מינויו לשר האוצר.
אולמרט פעל בתנאים בלתי אפשריים. תחילה נאלץ להתמודד עם תקציב שהכין יריבו הגדול נתניהו. עם נפילת הממשלה הוסטה תשומת ליבו ממשרד האוצר לבחירות. אולמרט החליק לתפקיד שר האוצר במהירות, והעניק גיבוי מוחלט לצוות המקצועי של המשרד, כשהוא מסתייע בתמיכתם המוחלטת של ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר.
עם כניסתו למשרד הבטיח אולמרט כי יעדי הממשלה בתחומי ההוצאה התקציבית והגירעון בתקציבי 2005 ו-2006 יישמרו, וכי תימשך מדיניות הרפורמות. אולמרט הוביל את מכירת השליטה בבנק לאומי (בניגוד לעמדת נתניהו, שהיה מעונין לחלק את מניות הבנק לציבור). הוא לא הצליח להעביר בוועדת הכספים את עמלות ההפצה לקרנות הנאמנות.
ערב הבחירות שינה אולמרט את טעמיו, והחל להציג את עצמו כשר חברתי הדואג לשכבות המצוקה ומתארח בבתי תמחוי. הוא אף הקים ועדה להקטנת העוני בראשות מנכ"ל משרד האוצר יוסי בכר.
בין אם ימשיך בתפקיד שר האוצר עד לבחירות ובין אם יפקיד את התפקיד בידי שר אחר, אולמרט יצטרך לדאוג כי ועדות החריגים באוצר יסייעו למשק להתגבר על כל התקלות הנובעות מניהול המשק ללא תקציב מאושר ל-2006, ולוודא כי חרף כל הפיתויים לא תהיה בישראל כלכלת בחירות גם בבחירות הקרובות.
החל מיום רביעי בלילה מחזיק ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט בכל הסמכויות שהיו לאריאל שרון
אורה קורן
6.1.2006 / 8:58