5% שעושים את ההבדל

מאת רותם שטרקמן

בעסקות רכישת השליטה בכמה חברות ציבוריות באחרונה, ניתן היה לראות כי למוכרים נותרות אחזקות בשיעור של אחוזים בודדים בחברה, כמו בחברות קליל ואיי.אי.אס . מניות אלה מוגנות בדרך כלל באמצעות אופציות מכר (Put) המאפשרות להם למכור אותן בתנאים דומים לעסקת העברת השליטה.

מדוע בעלים של חברה בורסאית שמוכר את אחזקותיו, משאיר אצלו 5% כאשר אין לו יותר עניין בחברה? לחלופין, מהו האינטרס של הרוכשים להשאיר 5% אצל הבעלים הישנים?

לגבי המוכרים, ייתכן כי הם מעריכים שהרוכשים ישביחו את ערך החברה, והמניות שייוותרו בידיהם יאפשרו להם ליהנות מכך. מבחינתם המצב הזה הוא לרוב נטול סיכון, מכיוון שהמניות שבידיהם מוגנות באופציות פוט, המאפשרות להם למכור את יתרת האחזקה לבעלי השליטה החדשים בשנים הקרובות באותם תנאים שבהם מכרו את השליטה.

לפיכך, החלק המעניין הוא כיצד נהנים מכך הרוכשים, ומה האינטרסים שלהם. סיבה אפשרית אחת יכולה להיות רצון של הבעלים החדשים ליצור לעצמם תנאי העסקה משופרים, כמו שכר גבוה להם ולבני משפחותיהם ותנאים נוחים נוספים.

לעתים מעוניינים בעלי השליטה החדשים לערוך עסקות נוספות עם החברה שישפרו את מצבם, כמו עסקות בין שתי חברות שבשליטתם או בשליטת בני משפחתם. כך למשל יכול בעל שליטה, לאחר שהוא רוכש חברה, להשתמש בקופת המזומנים שלה לשם רכישת מניות או נכס אחר מחברה שבבעלותו, אשר אחרת לא היה מצליח להיפטר ממנו במחיר המבוקש. לשם אישור עסקות אלה צריכים בעלי השליטה לצידם בעלי מניות שאין להם עניין אישי בעסקות.

עסקות בין בעלי שליטה לבין החברות הציבוריות שבשליטתם דורשות, על פי חוק החברות החדש, אישור של ועדת הביקורת של החברה, הדירקטוריון, ולבסוף אישור של אסיפת בעלי המניות. סעיף 275 לחוק קובע כי החלטה בנוגע לעסקות עם בעלי עניין אישי, המתקבלת באסיפה, צריכה לזכות ברוב הכולל לפחות שליש מקולותיהם של מי שאינם בעלי עניין אישי בהתקשרות, הנוכחים באסיפה.

אפשרות נוספת לאישור ההחלטה היא במקרה שסך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות שאינם בעלי עניין אינו עולה על 1% מכלל בעלי המניות בחברה. השאלה שנותרת פתוחה היא אם הסכם אופציות בין הרוכשים למוכרים אינו הופך גם את המוכרים לבעלי עניין אישי בעסקה.

המציאות המרה בשוק ההון הישראלי מלמדת כי בעלי מניות מיעוט או מי שברשותם שברי אחוזים, אינם מגיעים בדרך כלל לאסיפות בעלי המניות. חוסר המעורבות שלהם נובע מהידיעה שקולם אינו יכול בדרך כלל להשפיע על קבלת ההחלטות. במצב זה, יכולים בעלי השליטה החדשים, בתמיכת המוכרים, שלהם אין עניין אישי בהחלטה, להעביר כמעט כל החלטה שהם מעוניינים בה.

בנוסף לחוק החברות החדש, גם התקנות החדשות המסדירות עסקות בין החברה לבעלי השליטה בה, שנכנסו לתוקף באחרונה, מחמירות את הדרישות בנוגע לעסקות של בעלי שליטה. כך למשל ממסדות התקנות החדשות הנחיות של רשות ניירות ערך בנוגע למידע שיש להביאו בצורה מפורטת יותר בפני הציבור.

במקביל נדרשות החברות לפרט בהרחבה את מאפייני הנכסים המועברים במסגרת עסקות עם בעלי השליטה. עד עתה נדרשו החברות לדווח רק על פי העיקרון של "פרט חשוב למשקיע הסביר". החמרת התנאים מבחינת בעלי השליטה היא אולי זו שמביאה אותם לחפש דרכים המקלות עליהם להעביר את ההחלטות הרצויות להם באסיפת בעלי המניות.

חיים גייר והאחים שפיץ

דוגמה טובה לכך ניתן היה למצוא באסיפת בעלי מניות מיוחדת של חברת איי.אי.אס שהתכנסה לפני שבועיים. באותה אסיפה תמכו בעלי השליטה הקודמים, האחים אבי ודוד שפיץ, בהחלטות שהביא לדיון היו"ר החדש של החברה, חיים גייר.

בתחילת 2001 מכרו האחים שפיץ לחברת אומגה , שעליה השתלט גייר, את מניותיהם באיי.אי.אס, שמהוות כ-40% מהון החברה. איי.אי.אס עוסקת בעיקר בייצוג יצרני רכיבי אלקטרוניקה מחו"ל, ולה קופת מזומנים גדולה.

הסכם העברת השליטה קבע כי בידי האחים שפיץ יישארו מניות המהוות כ-6% מההון. מניות אלה מוגנות באופציות פוט המחייבות את אומגה לרכוש אותן מידיהם לאחר 14 חודשים מיום ביצוע העסקה.

ההחלטות שהתקבלו באסיפה של בעלי המניות באיי.אי.אס נגעו לעסקות בין החברה לגייר ולחברות שבשליטתו. האישור הראשון היה לשכרו של גייר, שעלותו תהיה 83 אלף שקל לחצי משרה, ובנוסף יקבל רכב מנהלים ותנאים סוציאליים נוספים. העסקה השנייה היתה מימון רכישת מניות רדומות של איי.אי.אס בעבור גייר, בהיקף של כ-5 מיליון שקל, כשהערבות היחידה היא המניות. העסקה השלישית שאושרה היתה רכישת מניות אומגה שבשליטת גייר בחברה הבורסאית סמיקום בפרמיה של 20% לעומת מחיר השוק, ובתמורה כוללת של כ-10 מיליון שקל.

האחים דבוש ודיסקונט השקעות

מקרה דומה אירע בהעברת השליטה בחברת האלומיניום קליל מדיסקונט השקעות (דסק"ש) לאחים צורי ולוי דבוש. בהסכם נקבע כי דסק"ש תישאר עם אחזקה של 4.99% מהון המניות של קליל. לדסק"ש ניתנה אופציה לממש את המניות שנשארו ברשותה בתקופה שבין ספטמבר 2002 למארס 2003 במחיר שהיה בעסקה העיקרית ובתוספת 0.5% לחודש על כל חודש שעבר מאז העסקה.

לדסק"ש אין לפיכך כל סיכון באחזקת מניות המיעוט, והיא תוכל אולי להרוויח מהמניות שנשארו ברשותה, במקרה שהשוק יתמחר את מניות קליל באופן גבוה יותר מאשר בזמן ביצוע העסקה. ואולם אם מחיר המניות לא יעלה, ולא יימצא גורם שיהיה מעוניין לרכוש את המניות מדסק"ש במחיר גבוה יותר, ייאלצו לעשות זאת האחים דבוש.

שלושה שבועות בלבד לאחר הדיווח על העברת השליטה, זימן הדירקטוריון החדש של קליל אסיפת בעלי מניות מיוחדת לשם אישור התקשרות בין החברה לבין היו"ר החדש, צורי דבוש. בתמורה לשירותי הניהול של דבוש תשלם לו החברה 100 אלף שקל לחודש, וכן סכום נוסף של %10 מהרווח לפני מס, פחת וריבית. כמו כן תישא קליל בכל הוצאות הניהול של דבוש, בהיקף של כ-100 אלף שקל בשנה. גם אחיו, לוי דבוש, זכה לתנאי העסקה לא רעים - שכר של 44 אלף שקל לחודש, ותנאים נוספים.

אסיפת בעלי המניות המיוחדת אישרה את הצ