"לא מסתכל על השעון"

"מהיום שהתחלתי את הסטאז' שלי לא היה לי יום אחד שהסתכלתי על השעון, וזה הרבה", כך מסכם עו"ד אלון גלילי 35 שנות עריכת דין. לא, הוא לא פורש, אין לו בינתיים כל סיבה לעשות כן. בסך הכל הוא שותף-מנהל וראש מחלקת מיזוגים ורכישות במשרד עורכי הדין אפרתי גלילי, המונה כיום 25 עורכי דין.

עבור גלילי מייצג "השעון" את האויב מספר אחת - השעמום: "אני זוכר איך בתור תלמיד תיכון עבדתי בחופשים בעבודות מזדמנות. אני זוכר את התחושה של לחכות לשעה 16:00 ולהתמודד עם השעמום. אתה מפתח לעצמך טכניקות של לא להסתכל על השעון יותר מפעם אחת בשעה... זה עינוי וזה נשאר לי היטב בתודעה".

הוא אינו צובע את מקצוע עריכת הדין בצבעים זוהרים. "לבוא ולומר 'תלמד עריכת דין והחיים שלך יהיו מעניינים' זה רחוק מלהיות נכון, אבל בראייה לאחור אני בהחלט יכול לומר שהמקצוע הזה סיפק לי הרבה רגעים מאוד מעניינים".

לא בטוח שהייתי הולך ללמוד משפטים

גלילי לא הגיע לעריכת הדין מתוך תחושה של שליחות. הוא לא חלם על זה בלילות, הוא אפילו לא רצה בזה כל כך. "באתי ממשפחה של רופאים, והיה אך טבעי שאני אמשיך במסורת המשפחתית, אבל הבנתי שאין לי את הכישורים להיות רופא מעולה אז ויתרתי על כך", הוא אומר. עריכת דין, אם כך, היתה מבחינתו מעין "ברירת מחדל".

וכך, עם סיום הצבא מצא עצמו גלילי חובש את ספסל הלימודים בפקולטה למשפטים בירושלים. "אלו היו זמנים אחרים, והתחושה", אומר גלילי, "היתה שהזמן בורח לך וצריך להספיק ומהר. אנשים לא הפנימו את התחושה של מדינה יציבה, מתמשכת עם רציפות. לא יכולת להרשות לעצמך לקחת פסק זמן ולחשוב".

היום, לדבריו, קל יותר לקחת פסק זמן לחשוב ולהתלבט. "יש הסתברות גבוהה שהיום גם לא הייתי הולך ישר ללמוד ולא בטוח שהייתי הולך ללמוד משפטים".

לאחר סיום הלימודים, בהם מודה גלילי שלא הצטיין כלל, מצא עצמו "במקרה", כהגדרתו, במגדל השן של המדור האזרחי בפרקליטות המדינה, ומשם המשיך לפרקליטות מחוז ת"א, שם נשאר 7 שנים כעו"ד במחלקה המייצגת את מערכת הביטחון בכל תיקי הנזיקין בארץ.

כפרקליט בשירות המדינה חרש גלילי את כל בתי המשפט בארץ, ואחרי שבע שנים הרגיש שבע מכך ואפילו קצת מותש. "כליטיגטור שעוסק בסכסוכים, אתה חייב שתהיה לך יכולת של סכינאי, לחיות על החרב כל הזמן ולהיות רעב לזה. אם אין לך את המדון הזה, אין לך מה לחפש בליטיגציה", אומר גלילי. "זה כמו שמי שאינו יכול לראות דם יילך להיות רופא".

עבדנו סביב השעון

אחרי 7 שנות מלחמה בבתי המשפט החליט גלילי לשנות את דרך החיים. "קצתי בלוחמנות הזו כדרך חיים, זה התיש אותי, זה לא קונסטרוקטיווי", הוא אומר. וכך, על פרשת דרכים, אחרי שהחליט לעזוב את שירות המדינה, קיבל הצעה מדוד אפרתי ואמנון רפאלי, שהיו בעליו של משרד עורכי דין צעיר שפעל כ-6 שנים בתחום האזרחי-מסחרי, להצטרף למשרד. התנאי של גלילי היה שהוא לא יעסוק בליטיגציה.

בסוף שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80 הציף את שוק ההון גל הנפקות גדול, והמשרד הפך להיות דומיננטי בתחום. "היינו מומחים בתחום בו נוצר ביקוש גדול כמעט ללא היצע. ככה זה היה בתחום ההנפקות בראשית שנות ה-80".

"בכדי להצליח בתחום הזה היה עלינו לעשות מאמץ עילאי במובן הפיזי, הנפשי ובמובן של מחויבות. אתה צריך לעמוד בלוחות זמנים אכזריים. אם לא עומדים, הלקוח נאלץ לעשות דו"חות חצי שנתיים וזה היה עונש, אם לא ביטול מוחלט של היכולת להנפיק. מה גם שלהוציא תשקיף במועד בתקופה שהנהלת החשבונות כמעט ולא ממוחשבת - זה היה קריעת ים סוף. אם רצית לעבוד בתחום הזה, היית צריך את הנכונות לעבוד בלי חשבון כמה שצריך. וכך היה, עבדנו סביב השעון".

עם זאת, גלילי מציין כי המשרד תמיד הקפיד לצמוח באופן מבוקר. "אף פעם בתולדות המשרד לא שלחנו אנשים הביתה כי לא היתה עבודה. לא גדלנו באופן פראי בתקופות עומס רק כדי לנצל את הרגע, ולכן גם לא נאלצנו להצטמצם בתקופות שפל".

יצירת יתרון יחסי

ותקופות שפל לא חסרו, שכן שוק ההון מתאפיין בגלים. "מי שמופתע היום מהמשבר הנוכחי צריך להביט לאחור ולראות כיצד לאחר הפריחה הגדולה של תחילת שנות ה-80 הגיע משבר המניות הבנקאיות שיצר שממה עד ראשית שנות ה-90. ואז הגיע המשבר ב-1994 שמוטט את השוק עד לסוף המילניום, ועכשיו המשבר הנוכחי".

אז איך שורדים? התשובה לכאורה פשוטה: יצירת יתרון יחסי. יתרון זה נולד מהתמקצעות ביותר מתחום מסוים אחד, והתמקצעות שכזו, טוען גלילי, אינה הולכת יד ביד עם התרחבות מהירה מדי, שכן אז "אתה מדלל את איכות העבודה שלך".

בתום "השממה" שאיפיינה את שנות ה-80, פנה המשרד להנפקות של חברות ישראליות מעבר לים. החברה הראשונה שהונפקה על ידם בארה"ב היתה אינטרפארם. מאז ביצע המשרד עשרות רבות של הנפקות בחו"ל.

"במבט לאחור, זה נראה בין לא יאומן לבלתי אפשרי. החתמים של החברה היו בניו יורק, עוה"ד שלהם היו בלוס אנג'לס ועורך הדין האמריקאי של החברה היה בניו יורק. לא היו אז פקסים והיינו מעבירים טיוטות בטלקסים. אפילו למצוא מזכירה שידעה לעבוד על המכשיר הזה והסכימה לעבוד בלילה מול השעות בארה"ב לא היה פשוט".

מפתח תחומים נוספים

בראשית שנות ה-90 העליזות שוק ההון המקומי שוב התעורר מתרדמתו. וכמובן, תעשיית ההיי-טק החלה לצמוח ופתחה אפשרויות חדשות להתמקצעות - אפשרויות שהמשרד לקח בידיים פתוחות.

גלילי מתקומם כשממתגים את המשרד כיום כמשרד היי-טק. "היינו מעורבים בהיי-טק עוד לפני שזה נקרא ככה", הוא אומר. "עסקנו ביצוא של טכנולוגיה מישראל לחברות אמריקאיות גם בשנות ה-80. אני רק חושב שבשנים האחרונות זה קיבל פרופורציות אחרות".

והוא מסביר: "הקצב של התעשייה הזו בשנים האחרונות הוא קצב שלא היה מוכר בתעשיות המסורתיות. הדברים צריכים להיעשות מהיום להיום - ההשקעות, המיזוגים, המכירות והרכישות. התחושה עד לפני מספר חודשים היתה שאם אתה לא תעשה את זה עכשיו, מישהו יקדים אותך, וזה השפיע על כל השוק וגם על משרדי עורכי הדין. אין ספק שהקצב שוב השתנ